Exode 32

¹ וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם ׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֹֽו׃ wayareʾ haʿam kiy־voshesh mosheh laredet min־hahar wayiqahel haʿam ʿal־ʾaharon wayoʾmeru ʾelayw qum ׀ ʿaseh־lanu ʾelohiym ʾasher yelekhu lefaneynu kiy־zeh ׀ mosheh haʾiysh ʾasher heʿelanu meʾerets mitserayim loʾ yadaʿenu meh־hayah low׃

² וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאָזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי׃ wayoʾmer ʾalehem ʾaharon parequ nizemey hazahav ʾasher beʾazeney nesheykhem beneykhem uvenoteykhem wehaviyʾu ʾelay׃

³ וַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיָּבִ֖יאוּ אֶֽל־אַהֲרֹֽן׃ wayiteparequ kal־haʿam ʾet־nizemey hazahav ʾasher beʾazeneyhem wayaviyʾu ʾel־ʾaharon׃

⁴ וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתֹו֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ wayiqaḥ miyadam wayatsar ʾotow baḥereṭ wayaʿasehu ʿegel masekhah wayoʾmeru ʾeleh ʾeloheykha yiseraʾel ʾasher heʿelukha meʾerets mitserayim׃

⁵ וַיַּ֣רְא אַהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַיהוָ֖ה מָחָֽר׃ wayareʾ ʾaharon wayiven mizebeaḥ lefanayw wayiqeraʾ ʾaharon wayoʾmar ḥag layhwah maḥar׃

⁶ וַיַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁתֹ֔ו וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק׃ פ wayashekiymu mimaḥorat wayaʿalu ʿolot wayagishu shelamiym wayeshev haʿam leʾekhol weshatow wayaqumu letsaḥeq׃ f

Note · Exode 32.1–6

Le don peut servir un projet contraire à l’alliance

L’or est rassemblé pour une figure visible et une fête est annoncée au nom du Seigneur. Le problème concerne donc aussi la manière de représenter et de servir le Dieu de la délivrance. Une intention religieuse ou un vocabulaire pieux ne suffisent pas à rendre tout culte fidèle.

⁷ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ wayedaber yehwah ʾel־mosheh lekhe־red kiy shiḥet ʿamekha ʾasher heʿeleyta meʾerets mitserayim׃

⁸ סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֣וּ לָהֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־לֹו֙ וַיִּזְבְּחוּ־לֹ֔ו וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ saru maher min־haderekhe ʾasher tsiuiytim ʿasu lahem ʿegel masekhah wayishetaḥawu־low wayizebeḥu־low wayoʾmeru ʾeleh ʾeloheykha yiseraʾel ʾasher heʿelukha meʾerets mitserayim׃

⁹ וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃ wayoʾmer yehwah ʾel־mosheh raʾiytiy ʾet־haʿam hazeh wehineh ʿam־qesheh־ʿoref huʾ׃

¹⁰ וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אֹותְךָ֖ לְגֹ֥וי גָּדֹֽול׃ weʿatah haniyḥah liy weyiḥar־ʾapiy vahem waʾakhalem weʾeʿeseh ʾowtekha legowy gadowl׃

¹¹ וַיְחַ֣ל מֹשֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה יְהוָה֙ יֶחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הֹוצֵ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּדֹ֖ול וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ wayeḥal mosheh ʾet־peney yehwah ʾelohayw wayoʾmer lamah yehwah yeḥereh ʾapekha beʿamekha ʾasher howtseʾta meʾerets mitserayim bekhoaḥ gadowl uveyad ḥazaqah׃

¹² לָמָּה֩ יֹאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֹֽוצִיאָם֙ לַהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּב מֵחֲרֹ֣ון אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ׃ lamah yoʾmeru mitserayim leʾmor beraʿah howtsiyʾam laharog ʾotam behariym ulekhalotam meʿal peney haʾadamah uv meḥarown ʾapekha wehinaḥem ʿal־haraʿah leʿamekha׃

¹³ זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֮ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכֹוכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָחֲל֖וּ לְעֹלָֽם׃ zekhor leʾaveraham leyitseḥaq uleyiseraʾel ʿavadeykha ʾasher nishebaʿeta lahem bakhe watedaber ʾalehem ʾarebeh ʾet־zareʿakhem kekhowkhevey hashamayim wekhal־haʾarets hazoʾt ʾasher ʾamaretiy ʾeten lezareʿakhem wenaḥalu leʿolam׃

¹⁴ וַיִּנָּ֖חֶם יְהוָ֑ה עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַעֲשֹׂ֥ות לְעַמֹּֽו׃ פ wayinaḥem yehwah ʿal־haraʿah ʾasher diber laʿasowt leʿamow׃ f

Note · Exode 32.7–14

L’intercession se réclame de la fidélité de Dieu

Moïse invoque la délivrance, le nom de Dieu parmi les nations et la promesse aux patriarches. Il ne se présente pas comme plus généreux que Dieu par nature. Le récit donne une portée réelle au dialogue et à la supplication, sans transformer la prière en pouvoir de commande sur la décision divine.

¹⁵ וַיִּ֜פֶן וַיֵּ֤רֶד מֹשֶׁה֙ מִן־הָהָ֔ר וּשְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָעֵדֻ֖ת בְּיָדֹ֑ו לֻחֹ֗ת כְּתֻבִים֙ מִשְּׁנֵ֣י עֶבְרֵיהֶ֔ם מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתֻבִֽים׃ wayifen wayered mosheh min־hahar usheney luḥot haʿedut beyadow luḥot ketuviym misheney ʿevereyhem mizeh umizeh hem ketuviym׃

¹⁶ וְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־הַלֻּחֹֽת׃ wehaluḥot maʿaseh ʾelohiym hemah wehamikhetav mikhetav ʾelohiym huʾ ḥarut ʿal־haluḥot׃

¹⁷ וַיִּשְׁמַ֧ע יְהֹושֻׁ֛עַ אֶת־קֹ֥ול הָעָ֖ם בְּרֵעֹ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה קֹ֥ול מִלְחָמָ֖ה בַּֽמַּחֲנֶה ׃ wayishemaʿ yehowshuaʿ ʾet־qowl haʿam bereʿoh wayoʾmer ʾel־mosheh qowl mileḥamah bamaḥaneh ׃

¹⁸ וַיֹּ֗אמֶר אֵ֥ין קֹול֙ עֲנֹ֣ות גְּבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין קֹ֖ול עֲנֹ֣ות חֲלוּשָׁ֑ה קֹ֣ול עַנֹּ֔ות אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ׃ wayoʾmer ʾeyn qowl ʿanowt gevurah weʾeyn qowl ʿanowt ḥalushah qowl ʿanowt ʾanokhiy shomeaʿ׃

¹⁹ וַֽיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיַּ֥רְא אֶת־הָעֵ֖גֶל וּמְחֹלֹ֑ת וַיִּֽחַר־אַ֣ף מֹשֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ [מִיָּדֹו כ] (מִיָּדָיו֙ ק) אֶת־הַלֻּחֹ֔ת וַיְשַׁבֵּ֥ר אֹתָ֖ם תַּ֥חַת הָהָֽר׃ wayehiy kaʾasher qarav ʾel־hamaḥaneh wayareʾ ʾet־haʿegel umeḥolot wayiḥar־ʾaf mosheh wayashelekhe [miyadow kh] (miyadayw q) ʾet־haluḥot wayeshaber ʾotam taḥat hahar׃

²⁰ וַיִּקַּ֞ח אֶת־הָעֵ֨גֶל אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ וַיִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ וַיִּטְחַ֖ן עַ֣ד אֲשֶׁר־דָּ֑ק וַיִּ֙זֶר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַמַּ֔יִם וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ wayiqaḥ ʾet־haʿegel ʾasher ʿasu wayiserof baʾesh wayiṭeḥan ʿad ʾasher־daq wayizer ʿal־peney hamayim wayasheqe ʾet־beney yiseraʾel׃

²¹ וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן מֶֽה־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־הֵבֵ֥אתָ עָלָ֖יו חֲטָאָ֥ה גְדֹלָֽה׃ wayoʾmer mosheh ʾel־ʾaharon meh־ʿasah lekha haʿam hazeh kiy־heveʾta ʿalayw ḥaṭaʾah gedolah׃

²² וַיֹּ֣אמֶר אַהֲרֹ֔ן אַל־יִ֥חַר אַ֖ף אֲדֹנִ֑י אַתָּה֙ יָדַ֣עְתָּ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בְרָ֖ע הֽוּא׃ wayoʾmer ʾaharon ʾal־yiḥar ʾaf ʾadoniy ʾatah yadaʿeta ʾet־haʿam kiy veraʿ huʾ׃

²³ וַיֹּ֣אמְרוּ לִ֔י עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יֵלְכ֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֹֽו׃ wayoʾmeru liy ʿaseh־lanu ʾelohiym ʾasher yelekhu lefaneynu kiy־zeh ׀ mosheh haʾiysh ʾasher heʿelanu meʾerets mitserayim loʾ yadaʿenu meh־hayah low׃

²⁴ וָאֹמַ֤ר לָהֶם֙ לְמִ֣י זָהָ֔ב הִתְפָּרָ֖קוּ וַיִּתְּנוּ־לִ֑י וָאַשְׁלִכֵ֣הוּ בָאֵ֔שׁ וַיֵּצֵ֖א הָעֵ֥גֶל הַזֶּֽה׃ waʾomar lahem lemiy zahav hiteparaqu wayitenu־liy waʾashelikhehu vaʾesh wayetseʾ haʿegel hazeh׃

Note · Exode 32.15–24

Les tables brisées rendent visible la rupture

Moïse réagit à ce qu’il voit, puis interroge Aaron. Celui-ci minimise son rôle en racontant la fabrication comme si le veau était apparu de lui-même. Le lecteur connaît pourtant son intervention. Le récit distingue ainsi l’explication donnée pour se défendre des actes effectivement racontés.

²⁵ וַיַּ֤רְא מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י פָרֻ֖עַ ה֑וּא כִּֽי־פְרָעֹ֣ה אַהֲרֹ֔ן לְשִׁמְצָ֖ה בְּקָמֵיהֶֽם׃ wayareʾ mosheh ʾet־haʿam kiy faruaʿ huʾ kiy־feraʿoh ʾaharon leshimetsah beqameyhem׃

²⁶ וַיַּעֲמֹ֤ד מֹשֶׁה֙ בְּשַׁ֣עַר הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לַיהוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּאָסְפ֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃ wayaʿamod mosheh beshaʿar hamaḥaneh wayoʾmer miy layhwah ʾelay wayeʾasefu ʾelayw kal־beney lewiy׃

²⁷ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׂ֥ימוּ אִישׁ־חַרְבֹּ֖ו עַל־יְרֵכֹ֑ו עִבְר֨וּ וָשׁ֜וּבוּ מִשַּׁ֤עַר לָשַׁ֙עַר֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה וְהִרְג֧וּ אִֽישׁ־אֶת־אָחִ֛יו וְאִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֥ישׁ אֶת־קְרֹבֹֽו׃ wayoʾmer lahem koh־ʾamar yehwah ʾelohey yiseraʾel siymu ʾiysh־ḥarebow ʿal־yerekhow ʿiveru washuvu mishaʿar lashaʿar bamaḥaneh wehiregu ʾiysh־ʾet־ʾaḥiyw weʾiysh ʾet־reʿehu weʾiysh ʾet־qerovow׃

²⁸ וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־לֵוִ֖י כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּפֹּ֤ל מִן־הָעָם֙ בַּיֹּ֣ום הַה֔וּא כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אַלְפֵ֖י אִֽישׁ׃ wayaʿasu veney־lewiy kidevar mosheh wayipol min־haʿam bayowm hahuʾ kisheloshet ʾalefey ʾiysh׃

²⁹ וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה מִלְא֨וּ יֶדְכֶ֤ם הַיֹּום֙ לַֽיהוָ֔ה כִּ֛י אִ֥ישׁ בִּבְנֹ֖ו וּבְאָחִ֑יו וְלָתֵ֧ת עֲלֵיכֶ֛ם הַיֹּ֖ום בְּרָכָֽה׃ wayoʾmer mosheh mileʾu yedekhem hayowm layhwah kiy ʾiysh bivenow uveʾaḥiyw welatet ʿaleykhem hayowm berakhah׃

Note · Exode 32.25–29

Un jugement violent qui n’est pas un modèle à reproduire

Les Lévites exécutent un ordre qui atteint des membres de leur propre peuple. Le texte rapporte cette violence dans le cadre d’une rupture d’alliance majeure. Cette scène pose une difficulté réelle ; elle n’autorise aucun responsable religieux à purifier sa communauté par la force ni à faire de ses proches des victimes de son zèle.

³⁰ וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָעָ֔ם אַתֶּ֥ם חֲטָאתֶ֖ם חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה וְעַתָּה֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־יְהוָ֔ה אוּלַ֥י אֲכַפְּרָ֖ה בְּעַ֥ד חַטַּאתְכֶֽם׃ wayehiy mimaḥorat wayoʾmer mosheh ʾel־haʿam ʾatem ḥaṭaʾtem ḥaṭaʾah gedolah weʿatah ʾeʿeleh ʾel־yehwah ʾulay ʾakhaperah beʿad ḥaṭaʾtekhem׃

³¹ וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א הָעָ֤ם הַזֶּה֙ חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֔ה וַיַּֽעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י זָהָֽב׃ wayashav mosheh ʾel־yehwah wayoʾmar ʾanaʾ ḥaṭaʾ haʿam hazeh ḥaṭaʾah gedolah wayaʿasu lahem ʾelohey zahav׃

³² וְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ׃ weʿatah ʾim־tisaʾ ḥaṭaʾtam weʾim־ʾayin meḥeniy naʾ misiferekha ʾasher kataveta׃

³³ וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה מִ֚י אֲשֶׁ֣ר חָֽטָא־לִ֔י אֶמְחֶ֖נּוּ מִסִּפְרִֽי׃ wayoʾmer yehwah ʾel־mosheh miy ʾasher ḥaṭaʾ־liy ʾemeḥenu misiferiy׃

³⁴ וְעַתָּ֞ה לֵ֣ךְ ׀ נְחֵ֣ה אֶת־הָעָ֗ם אֶ֤ל אֲשֶׁר־דִּבַּ֙רְתִּי֙ לָ֔ךְ הִנֵּ֥ה מַלְאָכִ֖י יֵלֵ֣ךְ לְפָנֶ֑יךָ וּבְיֹ֣ום פָּקְדִ֔י וּפָקַדְתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם חַטָּאתָֽם׃ weʿatah lekhe ׀ neḥeh ʾet־haʿam ʾel ʾasher־dibaretiy lakhe hineh maleʾakhiy yelekhe lefaneykha uveyowm paqediy ufaqadetiy ʿaleyhem ḥaṭaʾtam׃

³⁵ וַיִּגֹּ֥ף יְהוָ֖ה אֶת־הָעָ֑ם עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ אֶת־הָעֵ֔גֶל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אַהֲרֹֽן׃ ס wayigof yehwah ʾet־haʿam ʿal ʾasher ʿasu ʾet־haʿegel ʾasher ʿasah ʾaharon׃ s

Note · Exode 32.30–35

La solidarité ne supprime pas la responsabilité

Moïse va jusqu’à engager sa propre place dans sa demande de pardon. La réponse distingue la responsabilité de celui qui a péché et maintient la conduite du peuple. Le récit associe intercession et jugement, plutôt qu’il ne promet l’effacement instantané de toutes les conséquences d’une rupture collective.