Ruth 4

¹ וּבֹ֨עַז עָלָ֣ה הַשַּׁעַר֮ וַיֵּ֣שֶׁב שָׁם֒ וְהִנֵּ֨ה הַגֹּאֵ֤ל עֹבֵר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־בֹּ֔עַז וַיֹּ֛אמֶר ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה פְּלֹנִ֣י אַלְמֹנִ֑י וַיָּ֖סַר וַיֵּשֵֽׁב׃ uvoʿaz ʿalah hashaʿar wayeshev sham wehineh hagoʾel ʿover ʾasher diber־boʿaz wayoʾmer surah shevah־poh peloniy ʾalemoniy wayasar wayeshev׃

² וַיִּקַּ֞ח עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י הָעִ֖יר וַיֹּ֣אמֶר שְׁבוּ־פֹ֑ה וַיֵּשֵֽׁבוּ׃ wayiqaḥ ʿasarah ʾanashiym miziqeney haʿiyr wayoʾmer shevu־foh wayeshevu׃

³ וַיֹּ֙אמֶר֙ לַגֹּאֵ֔ל חֶלְקַת֙ הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְאָחִ֖ינוּ לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ מָכְרָ֣ה נָעֳמִ֔י הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֥ה מֹואָֽב׃ wayoʾmer lagoʾel ḥeleqat hasadeh ʾasher leʾaḥiynu leʾeliymelekhe makherah naʿomiy hashavah misedeh mowʾav׃

⁴ וַאֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי אֶגְלֶ֧ה אָזְנְךָ֣ לֵאמֹ֗ר קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֮ וְנֶ֣גֶד זִקְנֵ֣י עַמִּי֒ אִם־תִּגְאַל֙ גְּאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יִגְאַ֜ל הַגִּ֣ידָה לִּ֗י [וְאֵדַע כ] (וְאֵֽדְעָה֙ ק) כִּ֣י אֵ֤ין זוּלָֽתְךָ֙ לִגְאֹ֔ול וְאָנֹכִ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אָנֹכִ֥י אֶגְאָֽל׃ waʾaniy ʾamaretiy ʾegeleh ʾazenekha leʾmor qeneh neged hayosheviym weneged ziqeney ʿamiy ʾim־tigeʾal geʾal weʾim־loʾ yigeʾal hagiydah liy [weʾedaʿ kh] (weʾedeʿah q) kiy ʾeyn zulatekha ligeʾowl weʾanokhiy ʾaḥareykha wayoʾmer ʾanokhiy ʾegeʾal׃

⁵ וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיֹום־קְנֹותְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נָעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵת ר֣וּת הַמֹּואֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙ [קָנִיתִי כ] (קָנִ֔יתָה ק) לְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֹֽו׃ wayoʾmer boʿaz beyowm־qenowtekha hasadeh miyad naʿomiy umeʾet rut hamowʾaviyah ʾeshet־hamet [qaniytiy kh] (qaniytah q) lehaqiym shem־hamet ʿal־naḥalatow׃

⁶ וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙ [לִגְאֹול־ כ] (לִגְאָל־לִ֔י ק) פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל׃ wayoʾmer hagoʾel loʾ ʾukhal [ligeʾowl־ kh] (ligeʾal־liy q) pen־ʾasheḥiyt ʾet־naḥalatiy geʾal־lekha ʾatah ʾet־geʾulatiy kiy loʾ־ʾukhal ligeʾol׃

Note · Ruth 4.1–6

La décision se prend avec des témoins et des conséquences matérielles

Le parent accepte d’abord le rachat, puis refuse lorsqu’est liée à l’affaire la continuité du nom du défunt par Ruth. Il invoque son propre héritage. Le récit ne donne pas assez de détails pour calculer tout son risque patrimonial ou lui attribuer avec certitude un mépris ethnique. La procédure de ce livre ne doit pas être confondue avec un code complet du droit foncier israélite.

⁷ וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאוּלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כָּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲלֹ֖ו וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ wezoʾt lefaniym beyiseraʾel ʿal־hageʾulah weʿal־hatemurah leqayem kal־davar shalaf ʾiysh naʿalow wenatan lereʿehu wezoʾt hateʿudah beyiseraʾel׃

⁸ וַיֹּ֧אמֶר הַגֹּאֵ֛ל לְבֹ֖עַז קְנֵה־לָ֑ךְ וַיִּשְׁלֹ֖ף נַעֲלֹֽו׃ wayoʾmer hagoʾel levoʿaz qeneh־lakhe wayishelof naʿalow׃

⁹ וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז לַזְּקֵנִ֜ים וְכָל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ הַיֹּ֔ום כִּ֤י קָנִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לֶֽאֱלִימֶ֔לֶךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְכִלְיֹ֖ון וּמַחְלֹ֑ון מִיַּ֖ד נָעֳמִֽי׃ wayoʾmer boʿaz lazeqeniym wekhal־haʿam ʿediym ʾatem hayowm kiy qaniytiy ʾet־kal־ʾasher leʾeliymelekhe weʾet kal־ʾasher lekhileyown umaḥelown miyad naʿomiy׃

¹⁰ וְגַ֣ם אֶת־ר֣וּת הַמֹּאֲבִיָּה֩ אֵ֨שֶׁת מַחְלֹ֜ון קָנִ֧יתִי לִ֣י לְאִשָּׁ֗ה לְהָקִ֤ים שֵׁם־הַמֵּת֙ עַל־נַ֣חֲלָתֹ֔ו וְלֹא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקֹומֹ֑ו עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיֹּֽום׃ wegam ʾet־rut hamoʾaviyah ʾeshet maḥelown qaniytiy liy leʾishah lehaqiym shem־hamet ʿal־naḥalatow weloʾ־yikaret shem־hamet meʿim ʾeḥayw umishaʿar meqowmow ʿediym ʾatem hayowm׃

¹¹ וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם׃ wayoʾmeru kal־haʿam ʾasher־bashaʿar wehazeqeniym ʿediym yiten yehwah ʾet־haʾishah habaʾah ʾel־beytekha keraḥel ׀ ukheleʾah ʾasher banu sheteyhem ʾet־beyt yiseraʾel waʿaseh־ḥayil beʾeferatah uqeraʾ־shem beveyt laḥem׃

¹² וִיהִ֤י בֵֽיתְךָ֙ כְּבֵ֣ית פֶּ֔רֶץ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה תָמָ֖ר לִֽיהוּדָ֑ה מִן־הַזֶּ֗רַע אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֤ן יְהוָה֙ לְךָ֔ מִן־הַֽנַּעֲרָ֖ה הַזֹּֽאת׃ wiyhiy veytekha keveyt perets ʾasher־yaledah tamar liyhudah min־hazeraʿ ʾasher yiten yehwah lekha min־hanaʿarah hazoʾt׃

Note · Ruth 4.7–12

Un geste de transmission ne doit pas être confondu avec tous les rites de la sandale

Le narrateur explique une ancienne coutume de validation : un homme remet sa sandale. Ruth ne vient pas retirer celle du parent en lui crachant devant le visage, comme dans le cas de refus du lévirat décrit en Deutéronome 25. Les témoins bénissent ensuite la Moabite en la rapprochant de Rachel et de Léa. Son origine n’est pas effacée pour qu’une place lui soit reconnue dans l’histoire d’Israël.

¹³ וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־לֹ֣ו לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה לָ֛הּ הֵרָיֹ֖ון וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃ wayiqaḥ boʿaz ʾet־rut watehiy־low leʾishah wayavoʾ ʾeleyha wayiten yehwah lah herayown wateled ben׃

¹⁴ וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נָעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ יְהוָ֔ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל הַיֹּ֑ום וְיִקָּרֵ֥א שְׁמֹ֖ו בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ watoʾmarenah hanashiym ʾel־naʿomiy barukhe yehwah ʾasher loʾ hishebiyt lakhe goʾel hayowm weyiqareʾ shemow beyiseraʾel׃

¹⁵ וְהָ֤יָה לָךְ֙ לְמֵשִׁ֣יב נֶ֔פֶשׁ וּלְכַלְכֵּ֖ל אֶת־שֵׂיבָתֵ֑ךְ כִּ֣י כַלָּתֵ֤ךְ אֲ‍ֽשֶׁר־אֲהֵבַ֙תֶךְ֙ יְלָדַ֔תּוּ אֲשֶׁר־הִיא֙ טֹ֣ובָה לָ֔ךְ מִשִּׁבְעָ֖ה בָּנִֽים׃ wehayah lakhe lemeshiyv nefesh ulekhalekel ʾet־seyvatekhe kiy khalatekhe א‍sher־ʾahevatekhe yeladatu ʾasher־hiyʾ ṭowvah lakhe mishiveʿah baniym׃

¹⁶ וַתִּקַּ֨ח נָעֳמִ֤י אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙ וַתְּשִׁתֵ֣הוּ בְחֵיקָ֔הּ וַתְּהִי־לֹ֖ו לְאֹמֶֽנֶת׃ watiqaḥ naʿomiy ʾet־hayeled wateshitehu veḥeyqah watehiy־low leʾomenet׃

¹⁷ וַתִּקְרֶאנָה֩ לֹ֨ו הַשְּׁכֵנֹ֥ות שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנָעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמֹו֙ עֹובֵ֔ד ה֥וּא אֲבִי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃ פ watiqereʾnah low hashekhenowt shem leʾmor yulad־ben lenaʿomiy watiqereʾnah shemow ʿowved huʾ ʾaviy־yishay ʾaviy dawid׃ f

Note · Ruth 4.13–17

La joie fait place au soin et reconnaît l’amour déjà donné

Le mariage et la conception sont racontés brièvement ; les femmes s’adressent ensuite à Naomi et reconnaissent combien Ruth l’aime. Dire qu’un fils lui est né souligne cette restauration familiale, sans effacer Ruth comme mère. Naomi prend soin de l’enfant, tandis que l’entourage le nomme. L’avenir reçu appartient ainsi à plusieurs relations, pas à la seule réussite d’un couple.

¹⁸ וְאֵ֙לֶּה֙ תֹּולְדֹ֣ות פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הֹולִ֥יד אֶת־חֶצְרֹֽון׃ weʾeleh towledowt parets perets howliyd ʾet־ḥetserown׃

¹⁹ וְחֶצְרֹון֙ הֹולִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הֹולִ֥יד אֶת־עַמִּֽינָדָֽב׃ weḥetserown howliyd ʾet־ram weram howliyd ʾet־ʿamiynadav׃

²⁰ וְעַמִּֽינָדָב֙ הֹולִ֣יד אֶת־נַחְשֹׁ֔ון וְנַחְשֹׁ֖ון הֹולִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה׃ weʿamiynadav howliyd ʾet־naḥeshown wenaḥeshown howliyd ʾet־salemah׃

²¹ וְשַׂלְמֹון֙ הֹולִ֣יד אֶת־בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הֹולִ֥יד אֶת־עֹובֵֽד׃ wesalemown howliyd ʾet־boʿaz uvoʿaz howliyd ʾet־ʿowved׃

²² וְעֹבֵד֙ הֹולִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הֹולִ֥יד אֶת־דָּוִֽד׃ weʿoved howliyd ʾet־yishay weyishay howliyd ʾet־dawid׃

Note · Ruth 4.18–22

La généalogie élargit l’horizon sans réduire Ruth à un moyen

La lignée de Pérets à David relie famine, migration et entraide à l’histoire royale. Le récit nous a pourtant fait connaître Ruth bien avant son rôle d’ancêtre : son travail et sa fidélité valent aussi pour les personnes qu’elle accompagne. Matthieu 1.5 reprendra son nom dans la généalogie de Jésus. Cette réception chrétienne ouvre un autre horizon sans retirer au livre sa propre fin tournée vers David.