1 וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכָל־צְבָאָֽם׃ wayekhulu hashamayim wehaʾarets wekhal־tsevaʾam׃
2 וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיֹּ֣ום הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתֹּ֖ו אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיֹּ֣ום הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתֹּ֖ו אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ wayekhal ʾelohiym bayowm hasheviyʿiy melaʾkhetow ʾasher ʿasah wayishebot bayowm hasheviyʿiy mikal־melaʾkhetow ʾasher ʿasah׃
3 וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־יֹ֣ום הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹתֹ֑ו כִּ֣י בֹ֤ו שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתֹּ֔ו אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֹֽׂות׃ פ wayevarekhe ʾelohiym ʾet־yowm hasheviyʿiy wayeqadesh ʾotow kiy vow shavat mikal־melaʾkhetow ʾasher־baraʾ ʾelohiym laʿasowt׃ f
Note · Genèse 2.1–3
L’achèvement inclut le repos
Le septième jour appartient à la conclusion du récit commencé en Genèse 1. Le repos de Dieu n’est pas présenté comme la récupération d’une fatigue. Il marque un achèvement et donne au temps une dimension qui dépasse l’accumulation des tâches et de la production.
4 אֵ֣לֶּה תֹולְדֹ֧ות הַשָּׁמַ֛יִם וְהָאָ֖רֶץ בְּהִבָּֽרְאָ֑ם בְּיֹ֗ום עֲשֹׂ֛ות יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם׃ ʾeleh towledowt hashamayim wehaʾarets behibareʾam beyowm ʿasowt yehwah ʾelohiym ʾerets weshamayim׃
5 וְכֹ֣ל ׀ שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכָל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הָֽאֲדָמָֽה׃ wekhol ׀ siyḥa hasadeh ṭerem yiheyeh vaʾarets wekhal־ʿesev hasadeh ṭerem yitsemaḥ kiy loʾ himeṭiyr yehwah ʾelohiym ʿal־haʾarets weʾadam ʾayin laʿavod ʾet־haʾadamah׃
6 וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה׃ weʾed yaʿaleh min־haʾarets wehisheqah ʾet־kal־peney־haʾadamah׃
7 וַיִּיצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃ wayiytser yehwah ʾelohiym ʾet־haʾadam ʿafar min־haʾadamah wayipaḥ beʾapayw nishemat ḥayiym wayehiy haʾadam lenefesh ḥayah׃
8 וַיִּטַּ֞ע יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר׃ wayiṭaʿ yehwah ʾelohiym gan־beʿeden miqedem wayasem sham ʾet־haʾadam ʾasher yatsar׃
9 וַיַּצְמַ֞ח יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְטֹ֣וב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּתֹ֣וךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת טֹ֥וב וָרָֽע׃ wayatsemaḥ yehwah ʾelohiym min־haʾadamah kal־ʿets neḥemad lemareʾeh weṭowv lemaʾakhal weʿets haḥayiym betowkhe hagan weʿets hadaʿat ṭowv waraʿ׃
10 וְנָהָר֙ יֹצֵ֣א מֵעֵ֔דֶן לְהַשְׁקֹ֖ות אֶת־הַגָּ֑ן וּמִשָּׁם֙ יִפָּרֵ֔ד וְהָיָ֖ה לְאַרְבָּעָ֥ה רָאשִֽׁים׃ wenahar yotseʾ meʿeden lehasheqowt ʾet־hagan umisham yipared wehayah leʾarebaʿah raʾshiym׃
11 שֵׁ֥ם הָֽאֶחָ֖ד פִּישֹׁ֑ון ה֣וּא הַסֹּבֵ֗ב אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ הַֽחֲוִילָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הַזָּהָֽב׃ shem haʾeḥad piyshown huʾ hasovev ʾet kal־ʾerets haḥawiylah ʾasher־sham hazahav׃
12 וּֽזֲהַ֛ב הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא טֹ֑וב שָׁ֥ם הַבְּדֹ֖לַח וְאֶ֥בֶן הַשֹּֽׁהַם׃ uzahav haʾarets hahiwʾ ṭowv sham habedolaḥ weʾeven hashoham׃
13 וְשֵֽׁם־הַנָּהָ֥ר הַשֵּׁנִ֖י גִּיחֹ֑ון ה֣וּא הַסֹּובֵ֔ב אֵ֖ת כָּל־אֶ֥רֶץ כּֽוּשׁ׃ weshem־hanahar hasheniy giyḥown huʾ hasowvev ʾet kal־ʾerets kush׃
14 וְשֵׁ֨ם הַנָּהָ֤ר הַשְּׁלִישִׁי֙ חִדֶּ֔קֶל ה֥וּא הַֽהֹלֵ֖ךְ קִדְמַ֣ת אַשּׁ֑וּר וְהַנָּהָ֥ר הָֽרְבִיעִ֖י ה֥וּא פְרָֽת׃ weshem hanahar hasheliyshiy ḥideqel huʾ haholekhe qidemat ʾashur wehanahar hareviyʿiy huʾ ferat׃
Note · Genèse 2.4–14
La vie reçue et la terre habitée
L’humain est formé à partir du sol et reçoit le souffle de vie. Sa dignité ne supprime pas sa dépendance. Les indications géographiques donnent au jardin un horizon concret, mais elles ne suffisent pas à établir aujourd’hui son emplacement exact sur une carte.
15 וַיִּקַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ׃ wayiqaḥ yehwah ʾelohiym ʾet־haʾadam wayaniḥehu vegan־ʿeden leʿavedah uleshamerah׃
16 וַיְצַו֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃ wayetsaw yehwah ʾelohiym ʿal־haʾadam leʾmor mikol ʿets־hagan ʾakhol toʾkhel׃
17 וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ טֹ֣וב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּיֹ֛ום אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מֹ֥ות תָּמֽוּת׃ umeʿets hadaʿat ṭowv waraʿ loʾ toʾkhal mimenu kiy beyowm ʾakhalekha mimenu mowt tamut׃
Note · Genèse 2.15–17
Une vocation et une limite
Le travail précède la désobéissance : il ne constitue donc pas, en lui-même, une malédiction. L’interdit rappelle que l’humain ne définit pas seul toutes les conditions de sa vie. Le récit ne présente pas la connaissance ou l’intelligence comme mauvaises en elles-mêmes.
18 וַיֹּ֙אמֶר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא־טֹ֛וב הֱיֹ֥ות הָֽאָדָ֖ם לְבַדֹּ֑ו אֶֽעֱשֶׂהּ־לֹּ֥ו עֵ֖זֶר כְּנֶגְדֹּֽו׃ wayoʾmer yehwah ʾelohiym loʾ־ṭowv heyowt haʾadam levadow ʾeʿeseh־low ʿezer kenegedow׃
19 וַיִּצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כָּל־עֹ֣וף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְאֹ֖ות מַה־יִּקְרָא־לֹ֑ו וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־לֹ֧ו הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֹֽו׃ wayitser yehwah ʾelohiym min־haʾadamah kal־ḥayat hasadeh weʾet kal־ʿowf hashamayim wayaveʾ ʾel־haʾadam lireʾowt mah־yiqeraʾ־low wekhol ʾasher yiqeraʾ־low haʾadam nefesh ḥayah huʾ shemow׃
20 וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמֹ֗ות לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְעֹ֣וף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדֹּֽו׃ wayiqeraʾ haʾadam shemowt lekhal־habehemah uleʿowf hashamayim ulekhol ḥayat hasadeh uleʾadam loʾ־matsaʾ ʿezer kenegedow׃
21 וַיַּפֵּל֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים ׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה׃ wayapel yehwah ʾelohiym ׀ taredemah ʿal־haʾadam wayiyshan wayiqaḥ ʾaḥat mitsaleʿotayw wayisegor basar taḥetenah׃
22 וַיִּבֶן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם׃ wayiven yehwah ʾelohiym ׀ ʾet־hatselaʿ ʾasher־laqaḥ min־haʾadam leʾishah wayeviʾeah ʾel־haʾadam׃
23 וַיֹּאמֶר֮ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת׃ wayoʾmer haʾadam zoʾt hapaʿam ʿetsem meʿatsamay uvasar mibesariy lezoʾt yiqareʾ ʾishah kiy meʾiysh luqoḥah־zoʾt׃
24 עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמֹּ֑ו וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתֹּ֔ו וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד׃ ʿal־ken yaʿazav־ʾiysh ʾet־ʾaviyw weʾet־ʾimow wedavaq beʾishetow wehayu levasar ʾeḥad׃
25 וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתֹּ֑ו וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ׃ wayiheyu sheneyhem ʿarumiym haʾadam weʾishetow weloʾ yiteboshashu׃
Note · Genèse 2.18–25
Un vis-à-vis de même humanité
La solitude est le premier élément déclaré inadéquat dans le jardin. La femme est reconnue comme partageant l’humanité de l’homme. La fonction d’aide ne suffit pas à établir une infériorité. Jésus reprend la relation conjugale de ce passage en Matthieu 19.4-6 ; cette réception chrétienne doit rester attentive à la réciprocité décrite ici.
