1 וַיִּשָּׂ֥א יַעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי־קֶֽדֶם׃ wayisaʾ yaʿaqov ragelayw wayelekhe ʾaretsah veney־qedem׃
2 וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר׃ wayareʾ wehineh veʾer basadeh wehineh־sham sheloshah ʿederey־tsoʾn rovetsiym ʿaleyha kiy min־habeʾer hahiwʾ yashequ haʿadariym wehaʾeven gedolah ʿal־piy habeʾer׃
3 וְנֶאֶסְפוּ־שָׁ֣מָּה כָל־הָעֲדָרִ֗ים וְגָלֲל֤וּ אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת־הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת־הָאֶ֛בֶן עַל־פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ׃ weneʾesefu־shamah khal־haʿadariym wegalalu ʾet־haʾeven meʿal piy habeʾer wehishequ ʾet־hatsoʾn weheshiyvu ʾet־haʾeven ʿal־piy habeʾer limeqomah׃
4 וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵחָרָ֖ן אֲנָֽחְנוּ׃ wayoʾmer lahem yaʿaqov ʾaḥay meʾayin ʾatem wayoʾmeru meḥaran ʾanaḥenu׃
5 וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֖ם אֶת־לָבָ֣ן בֶּן־נָחֹ֑ור וַיֹּאמְר֖וּ יָדָֽעְנוּ׃ wayoʾmer lahem hayedaʿetem ʾet־lavan ben־naḥowr wayoʾmeru yadaʿenu׃
6 וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁלֹ֣ום לֹ֑ו וַיֹּאמְר֣וּ שָׁלֹ֔ום וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתֹּ֔ו בָּאָ֖ה עִם־הַצֹּֽאן׃ wayoʾmer lahem hashalowm low wayoʾmeru shalowm wehineh raḥel bitow baʾah ʿim־hatsoʾn׃
7 וַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עֹוד֙ הַיֹּ֣ום גָּדֹ֔ול לֹא־עֵ֖ת הֵאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ׃ wayoʾmer hen ʿowd hayowm gadowl loʾ־ʿet heʾasef hamiqeneh hashequ hatsoʾn ulekhu reʿu׃
8 וַיֹּאמְרוּ֮ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כָּל־הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלֲלוּ֙ אֶת־הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן׃ wayoʾmeru loʾ nukhal ʿad ʾasher yeʾasefu kal־haʿadariym wegalalu ʾet־haʾeven meʿal piy habeʾer wehisheqiynu hatsoʾn׃
9 עֹודֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל ׀ בָּ֗אָה עִם־הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא׃ ʿowdenu medaber ʿimam weraḥel ׀ baʾah ʿim־hatsoʾn ʾasher leʾaviyha kiy roʿah hiwʾ׃
10 וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמֹּ֔ו וְאֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמֹּ֑ו וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֹּֽו׃ wayehiy kaʾasher raʾah yaʿaqov ʾet־raḥel bat־lavan ʾaḥiy ʾimow weʾet־tsoʾn lavan ʾaḥiy ʾimow wayigash yaʿaqov wayagel ʾet־haʾeven meʿal piy habeʾer wayasheqe ʾet־tsoʾn lavan ʾaḥiy ʾimow׃
11 וַיִּשַּׁ֥ק יַעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלֹ֖ו וַיֵּֽבְךְּ׃ wayishaq yaʿaqov leraḥel wayisaʾ ʾet־qolow wayeveke׃
12 וַיַּגֵּ֨ד יַעֲקֹ֜ב לְרָחֵ֗ל כִּ֣י אֲחִ֤י אָבִ֙יהָ֙ ה֔וּא וְכִ֥י בֶן־רִבְקָ֖ה ה֑וּא וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֥ד לְאָבִֽיהָ׃ wayaged yaʿaqov leraḥel kiy ʾaḥiy ʾaviyha huʾ wekhiy ven־riveqah huʾ watarats wataged leʾaviyha׃
13 וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ לָבָ֜ן אֶת־שֵׁ֣מַע ׀ יַעֲקֹ֣ב בֶּן־אֲחֹתֹ֗ו וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתֹו֙ וַיְחַבֶּק־לֹו֙ וַיְנַשֶּׁק־לֹ֔ו וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל־בֵּיתֹ֑ו וַיְסַפֵּ֣ר לְלָבָ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ wayehiy khishemoaʿ lavan ʾet־shemaʿ ׀ yaʿaqov ben־ʾaḥotow wayarats liqeraʾtow wayeḥabeq־low wayenasheq־low wayeviyʾehu ʾel־beytow wayesaper lelavan ʾet kal־hadevariym haʾeleh׃
14 וַיֹּ֤אמֶר לֹו֙ לָבָ֔ן אַ֛ךְ עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה וַיֵּ֥שֶׁב עִמֹּ֖ו חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים׃ wayoʾmer low lavan ʾakhe ʿatsemiy uvesariy ʾatah wayeshev ʿimow ḥodesh yamiym׃
Note · Genèse 29.1–14
La parenté offre un accueil
La rencontre au puits rappelle l’importance de l’eau et des lieux partagés dans les récits familiaux. Jacob découvre un réseau de parenté après son départ solitaire. Cette hospitalité ne garantit pourtant pas que toutes les relations économiques et conjugales qui suivront seront loyales.
15 וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַעֲקֹ֔ב הֲכִי־אָחִ֣י אַ֔תָּה וַעֲבַדְתַּ֖נִי חִנָּ֑ם הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּֽךָ׃ wayoʾmer lavan leyaʿaqov hakhiy־ʾaḥiy ʾatah waʿavadetaniy ḥinam hagiydah liy mah־masekuretekha׃
16 וּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנֹ֑ות שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל׃ ulelavan shetey vanowt shem hagedolah leʾah weshem haqeṭanah raḥel׃
17 וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכֹּ֑ות וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה׃ weʿeyney leʾah rakowt weraḥel hayetah yefat־toʾar wiyfat mareʾeh׃
18 וַיֶּאֱהַ֥ב יַעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבָדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה׃ wayeʾehav yaʿaqov ʾet־raḥel wayoʾmer ʾeʿevadekha shevaʿ shaniym beraḥel bitekha haqeṭanah׃
19 וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן טֹ֚וב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי׃ wayoʾmer lavan ṭowv titiy ʾotah lakhe mititiy ʾotah leʾiysh ʾaḥer shevah ʿimadiy׃
20 וַיַּעֲבֹ֧ד יַעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַהֲבָתֹ֖ו אֹתָֽהּ׃ wayaʿavod yaʿaqov beraḥel shevaʿ shaniym wayiheyu veʿeynayw keyamiym ʾaḥadiym beʾahavatow ʾotah׃
Note · Genèse 29.15–20
Un service engagé par amour
Le temps de travail convenu inscrit le projet de mariage dans une négociation. Le récit souligne l’amour de Jacob pour Rachel. Cette affection ne suffit pas à protéger les personnes d’un arrangement familial où le pouvoir de celui qui promet peut devenir un moyen de manipulation.
21 וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב אֶל־לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָבֹ֖ואָה אֵלֶֽיהָ׃ wayoʾmer yaʿaqov ʾel־lavan havah ʾet־ʾishetiy kiy maleʾu yamay weʾavowʾah ʾeleyha׃
22 וַיֶּאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּקֹ֖ום וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה׃ wayeʾesof lavan ʾet־kal־ʾaneshey hamaqowm wayaʿas misheteh׃
23 וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת־לֵאָ֣ה בִתֹּ֔ו וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ׃ wayehiy vaʿerev wayiqaḥ ʾet־leʾah vitow wayaveʾ ʾotah ʾelayw wayavoʾ ʾeleyha׃
24 וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת־זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָתֹ֑ו לְלֵאָ֥ה בִתֹּ֖ו שִׁפְחָֽה׃ wayiten lavan lah ʾet־zilepah shifeḥatow leleʾah vitow shifeḥah׃
25 וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי׃ wayehiy vaboqer wehineh־hiwʾ leʾah wayoʾmer ʾel־lavan mah־zoʾt ʿasiyta liy haloʾ veraḥel ʿavadetiy ʿimakhe welamah rimiytaniy׃
26 וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקֹומֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה׃ wayoʾmer lavan loʾ־yeʿaseh khen bimeqowmenu latet hatseʿiyrah lifeney habekhiyrah׃
27 מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י עֹ֖וד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֹֽות׃ maleʾ shevuaʿ zoʾt wenitenah lekha gam־ʾet־zoʾt baʿavodah ʾasher taʿavod ʿimadiy ʿowd shevaʿ־shaniym ʾaḥerowt׃
28 וַיַּ֤עַשׂ יַעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּתֶּן־לֹ֛ו אֶת־רָחֵ֥ל בִּתֹּ֖ו לֹ֥ו לְאִשָּֽׁה׃ wayaʿas yaʿaqov ken wayemaleʾ shevuaʿ zoʾt wayiten־low ʾet־raḥel bitow low leʾishah׃
29 וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתֹּ֔ו אֶת־בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָתֹ֑ו לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה׃ wayiten lavan leraḥel bitow ʾet־bilehah shifeḥatow lah leshifeḥah׃
30 וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּעֲבֹ֣ד עִמֹּ֔ו עֹ֖וד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֹֽות׃ wayavoʾ gam ʾel־raḥel wayeʾehav gam־ʾet־raḥel mileʾah wayaʿavod ʿimow ʿowd shevaʿ־shaniym ʾaḥerowt׃
Note · Genèse 29.21–30
La coutume invoquée après la tromperie
Laban explique après coup la priorité donnée à l’aînée. L’allusion à l’ordre des naissances rappelle au lecteur l’histoire de Jacob et d’Ésaü. Ce renversement éclaire la scène sans faire de Léa un instrument légitime pour corriger Jacob ni réduire Rachel à une récompense différée.
31 וַיַּ֤רְא יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה׃ wayareʾ yehwah kiy־senuʾah leʾah wayifetaḥ ʾet־raḥemah weraḥel ʿaqarah׃
32 וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמֹ֖ו רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי־רָאָ֤ה יְהוָה֙ בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי׃ watahar leʾah wateled ben watiqeraʾ shemow reʾuven kiy ʾamerah kiy־raʾah yehwah beʿaneyiy kiy ʿatah yeʾehavaniy ʾiyshiy׃
33 וַתַּ֣הַר עֹוד֮ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי־שָׁמַ֤ע יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּתֶּן־לִ֖י גַּם־אֶת־זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמֹ֖ו שִׁמְעֹֽון׃ watahar ʿowd wateled ben watoʾmer kiy־shamaʿ yehwah kiy־senuʾah ʾanokhiy wayiten־liy gam־ʾet־zeh watiqeraʾ shemow shimeʿown׃
34 וַתַּ֣הַר עֹוד֮ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר עַתָּ֤ה הַפַּ֙עַם֙ יִלָּוֶ֤ה אִישִׁי֙ אֵלַ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי לֹ֖ו שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמֹ֖ו לֵוִֽי׃ watahar ʿowd wateled ben watoʾmer ʿatah hapaʿam yilaweh ʾiyshiy ʾelay kiy־yaladetiy low sheloshah vaniym ʿal־ken qaraʾ־shemow lewiy׃
35 וַתַּ֨הַר עֹ֜וד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֙אמֶר֙ הַפַּ֙עַם֙ אֹודֶ֣ה אֶת־יְהוָ֔ה עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמֹ֖ו יְהוּדָ֑ה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת׃ watahar ʿowd wateled ben watoʾmer hapaʿam ʾowdeh ʾet־yehwah ʿal־ken qareʾah shemow yehudah wataʿamod miledet׃
Note · Genèse 29.31–35
Léa attend d’être aimée
Les noms des premiers fils portent les attentes et la peine de Léa. Dieu voit sa situation, alors que l’amour de Jacob demeure tourné vers Rachel. La fécondité ne répare pas automatiquement le manque de reconnaissance conjugale ; le texte donne à cette souffrance une voix au sein de la famille promise.
