1 וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ wayedaber yehwah ʾel־mosheh leʾmor׃
2 דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵיהֶ֑ם זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ daber ʾel־ʾaharon weʾel־banayw weʾel kal־beney yiseraʾel weʾamareta ʾaleyhem zeh hadavar ʾasher־tsiuah yehwah leʾmor׃
3 אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֜ט שֹׁ֥ור אֹו־כֶ֛שֶׂב אֹו־עֵ֖ז בַּֽמַּחֲנֶ֑ה אֹ֚ו אֲשֶׁ֣ר יִשְׁחַ֔ט מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃ ʾiysh ʾiysh mibeyt yiseraʾel ʾasher yisheḥaṭ showr ʾow־khesev ʾow־ʿez bamaḥaneh ʾow ʾasher yisheḥaṭ miḥuts lamaḥaneh׃
4 וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֣הֶל מֹועֵד֮ לֹ֣א הֱבִיאֹו֒ לְהַקְרִ֤יב קָרְבָּן֙ לַֽיהוָ֔ה לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֑ה דָּ֣ם יֵחָשֵׁ֞ב לָאִ֤ישׁ הַהוּא֙ דָּ֣ם שָׁפָ֔ךְ וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מִקֶּ֥רֶב עַמֹּֽו׃ weʾel־petaḥ ʾohel mowʿed loʾ heviyʾow lehaqeriyv qareban layhwah lifeney mishekan yehwah dam yeḥashev laʾiysh hahuʾ dam shafakhe wenikherat haʾiysh hahuʾ miqerev ʿamow׃
5 לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יָבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶֽת־זִבְחֵיהֶם֮ אֲשֶׁ֣ר הֵ֣ם זֹבְחִים֮ עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶה֒ וֶֽהֱבִיאֻ֣ם לַֽיהוָ֗ה אֶל־פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מֹועֵ֖ד אֶל־הַכֹּהֵ֑ן וְזָ֨בְח֜וּ זִבְחֵ֧י שְׁלָמִ֛ים לַֽיהוָ֖ה אֹותָֽם׃ lemaʿan ʾasher yaviyʾu beney yiseraʾel ʾet־ziveḥeyhem ʾasher hem zoveḥiym ʿal־peney hasadeh weheviyʾum layhwah ʾel־petaḥ ʾohel mowʿed ʾel־hakohen wezaveḥu ziveḥey shelamiym layhwah ʾowtam׃
6 וְזָרַ֨ק הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַדָּם֙ עַל־מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מֹועֵ֑ד וְהִקְטִ֣יר הַחֵ֔לֶב לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃ wezaraq hakohen ʾet־hadam ʿal־mizebaḥ yehwah petaḥ ʾohel mowʿed wehiqeṭiyr haḥelev lereyḥa niyḥoaḥ layhwah׃
7 וְלֹא־יִזְבְּח֥וּ עֹוד֙ אֶת־זִבְחֵיהֶ֔ם לַשְּׂעִירִ֕ם אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶ֑ם חֻקַּ֥ת עֹולָ֛ם תִּֽהְיֶה־זֹּ֥את לָהֶ֖ם לְדֹרֹתָֽם׃ weloʾ־yizebeḥu ʿowd ʾet־ziveḥeyhem laseʿiyrim ʾasher hem zoniym ʾaḥareyhem ḥuqat ʿowlam tiheyeh־zoʾt lahem ledorotam׃
8 וַאֲלֵהֶ֣ם תֹּאמַ֔ר אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִן־הַגֵּ֖ר אֲשֶׁר־יָג֣וּר בְּתֹוכָ֑ם אֲשֶׁר־יַעֲלֶ֥ה עֹלָ֖ה אֹו־זָֽבַח׃ waʾalehem toʾmar ʾiysh ʾiysh mibeyt yiseraʾel umin־hager ʾasher־yagur betowkham ʾasher־yaʿaleh ʿolah ʾow־zavaḥ׃
9 וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֤הֶל מֹועֵד֙ לֹ֣א יְבִיאֶ֔נּוּ לַעֲשֹׂ֥ות אֹתֹ֖ו לַיהוָ֑ה וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מֵעַמָּֽיו׃ weʾel־petaḥ ʾohel mowʿed loʾ yeviyʾenu laʿasowt ʾotow layhwah wenikherat haʾiysh hahuʾ meʿamayw׃
Note · Lévitique 17.1–9
La mise à mort ne devient pas une initiative religieuse privée
Le bétail et les offrandes sont rapportés à la tente plutôt qu’à des lieux choisis par chacun. La dénonciation des cultes rivaux appartient à ce cadre d’alliance. Le passage ne confère aucun droit à traquer des voisins dont les pratiques religieuses seraient différentes.
10 וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתֹוכָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאכַ֖ל כָּל־דָּ֑ם וְנָתַתִּ֣י פָנַ֗י בַּנֶּ֙פֶשׁ֙ הָאֹכֶ֣לֶת אֶת־הַדָּ֔ם וְהִכְרַתִּ֥י אֹתָ֖הּ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃ weʾiysh ʾiysh mibeyt yiseraʾel umin־hager hagar betowkham ʾasher yoʾkhal kal־dam wenatatiy fanay banefesh haʾokhelet ʾet־hadam wehikheratiy ʾotah miqerev ʿamah׃
11 כִּ֣י נֶ֣פֶשׁ הַבָּשָׂר֮ בַּדָּ֣ם הִוא֒ וַאֲנִ֞י נְתַתִּ֤יו לָכֶם֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּֽי־הַדָּ֥ם ה֖וּא בַּנֶּ֥פֶשׁ יְכַפֵּֽר׃ kiy nefesh habasar badam hiwʾ waʾaniy netatiyw lakhem ʿal־hamizebeaḥ lekhaper ʿal־nafeshoteykhem kiy־hadam huʾ banefesh yekhaper׃
12 עַל־כֵּ֤ן אָמַ֙רְתִּי֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כָּל־נֶ֥פֶשׁ מִכֶּ֖ם לֹא־תֹ֣אכַל דָּ֑ם וְהַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתֹוכְכֶ֖ם לֹא־יֹ֥אכַל דָּֽם׃ ס ʿal־ken ʾamaretiy liveney yiseraʾel kal־nefesh mikem loʾ־toʾkhal dam wehager hagar betowkhekhem loʾ־yoʾkhal dam׃ s
13 וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתֹוכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אֹו־עֹ֖וף אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֑ל וְשָׁפַךְ֙ אֶת־דָּמֹ֔ו וְכִסָּ֖הוּ בֶּעָפָֽר׃ weʾiysh ʾiysh mibeney yiseraʾel umin־hager hagar betowkham ʾasher yatsud tseyd ḥayah ʾow־ʿowf ʾasher yeʾakhel weshafakhe ʾet־damow wekhisahu beʿafar׃
14 כִּֽי־נֶ֣פֶשׁ כָּל־בָּשָׂ֗ר דָּמֹ֣ו בְנַפְשֹׁו֮ הוּא֒ וָֽאֹמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל דַּ֥ם כָּל־בָּשָׂ֖ר לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ כִּ֣י נֶ֤פֶשׁ כָּל־בָּשָׂר֙ דָּמֹ֣ו הִ֔וא כָּל־אֹכְלָ֖יו יִכָּרֵֽת׃ kiy־nefesh kal־basar damow venafeshow huʾ waʾomar liveney yiseraʾel dam kal־basar loʾ toʾkhelu kiy nefesh kal־basar damow hiwʾ kal־ʾokhelayw yikaret׃
Note · Lévitique 17.10–14
La réserve du sang affirme une limite
La vie est présentée comme appartenant à Dieu, qui donne le sang pour l’expiation sur l’autel. La chasse reçoit elle aussi un geste de respect. Il ne s’agit pas d’attribuer à la matière un pouvoir magique : le sens du geste dépend de la parole et de la relation d’alliance.
15 וְכָל־נֶ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֤ל נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה בָּאֶזְרָ֖ח וּבַגֵּ֑ר וְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעֶ֖רֶב וְטָהֵֽר׃ wekhal־nefesh ʾasher toʾkhal nevelah uṭerefah baʾezeraḥ uvager wekhibes begadayw weraḥats bamayim weṭameʾ ʿad־haʿerev weṭaher׃
16 וְאִם֙ לֹ֣א יְכַבֵּ֔ס וּבְשָׂרֹ֖ו לֹ֣א יִרְחָ֑ץ וְנָשָׂ֖א עֲוֹנֹֽו׃ פ weʾim loʾ yekhabes uvesarow loʾ yireḥats wenasaʾ ʿaonow׃ f
Note · Lévitique 17.15–16
Un état temporaire reçoit une issue
La consommation d’un animal mort ou déchiré entraîne lavage et attente. Le cadre concerne aussi l’étranger résident. Le texte organise une réponse et un retour à la pureté ; il ne demande pas de tenir la personne définitivement à distance pour un événement qui peut prendre fin.