Deutéronome 24

¹ כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֹֽו׃ kiy־yiqaḥ ʾiysh ʾishah uveʿalah wehayah ʾim־loʾ timetsaʾ־ḥen beʿeynayw kiy־matsaʾ vah ʿerewat davar wekhatav lah sefer keriytut wenatan beyadah weshileḥah mibeytow׃

² וְיָצְאָ֖ה מִבֵּיתֹ֑ו וְהָלְכָ֖ה וְהָיְתָ֥ה לְאִישׁ־אַחֵֽר׃ weyatseʾah mibeytow wehalekhah wehayetah leʾiysh־ʾaḥer׃

³ וּשְׂנֵאָהּ֮ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲרֹון֒ וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֹ֑ו אֹ֣ו כִ֤י יָמוּת֙ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲרֹ֔ון אֲשֶׁר־לְקָחָ֥הּ לֹ֖ו לְאִשָּֽׁה׃ useneʾah haʾiysh haʾaḥarown wekhatav lah sefer keriytut wenatan beyadah weshileḥah mibeytow ʾow khiy yamut haʾiysh haʾaḥarown ʾasher־leqaḥah low leʾishah׃

⁴ לֹא־יוּכַ֣ל בַּעְלָ֣הּ הָרִאשֹׁ֣ון אֲשֶֽׁרשִׁ֠־לְּחָהּ לָשׁ֨וּב לְקַחְתָּ֜הּ לִהְיֹ֧ות לֹ֣ו לְאִשָּׁ֗ה אַחֲרֵי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻטַּמָּ֔אָה כִּֽי־תֹועֵבָ֥ה הִ֖וא לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תַחֲטִיא֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃ ס loʾ־yukhal baʿelah hariʾshown ʾashershi־leḥah lashuv leqaḥetah liheyowt low leʾishah ʾaḥarey ʾasher huṭamaʾah kiy־towʿevah hiwʾ lifeney yehwah weloʾ taḥaṭiyʾ ʾet־haʾarets ʾasher yehwah ʾeloheykha noten lekha naḥalah׃ s

⁵ כִּֽי־יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא־יַעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל־דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתֹו֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת־אִשְׁתֹּ֥ו אֲשֶׁר־לָקָֽח׃ ס kiy־yiqaḥ ʾiysh ʾishah ḥadashah loʾ yetseʾ batsavaʾ weloʾ־yaʿavor ʿalayw lekhal־davar naqiy yiheyeh leveytow shanah ʾeḥat wesimaḥ ʾet־ʾishetow ʾasher־laqaḥ׃ s

Note · Deutéronome 24.1–5

Une situation de rupture est encadrée, pas simplement commandée

Le cas de répudiation et de second mariage conduit à une limite sur le retour au premier mari. Le passage ne dit pas simplement que tout homme devrait renvoyer son épouse. La protection du temps du nouveau mariage rappelle ensuite que les charges publiques ne doivent pas absorber toute la vie familiale.

⁶ לֹא־יַחֲבֹ֥ל רֵחַ֖יִם וָרָ֑כֶב כִּי־נֶ֖פֶשׁ ה֥וּא חֹבֵֽל׃ ס loʾ־yaḥavol reḥayim warakhev kiy־nefesh huʾ ḥovel׃ s

⁷ כִּי־יִמָּצֵ֣א אִ֗ישׁ גֹּנֵ֨ב נֶ֤פֶשׁ מֵאֶחָיו֙ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהִתְעַמֶּר־בֹּ֖ו וּמְכָרֹ֑ו וּמֵת֙ הַגַּנָּ֣ב הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ kiy־yimatseʾ ʾiysh gonev nefesh meʾeḥayw mibeney yiseraʾel wehiteʿamer־bow umekharow umet haganav hahuʾ uviʿareta haraʿ miqirebekha׃

⁸ הִשָּׁ֧מֶר בְּנֶֽגַע־הַצָּרַ֛עַת לִשְׁמֹ֥ר מְאֹ֖ד וְלַעֲשֹׂ֑ות כְּכֹל֩ אֲשֶׁר־יֹור֨וּ אֶתְכֶ֜ם הַכֹּהֲנִ֧ים הַלְוִיִּ֛ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖ם תִּשְׁמְר֥וּ לַעֲשֹֽׂות׃ ס hishamer benegaʿ־hatsaraʿat lishemor meʾod welaʿasowt kekhol ʾasher־yowru ʾetekhem hakohaniym halewiyim kaʾasher tsiuiytim tishemeru laʿasowt׃ s

⁹ זָכֹ֕ור אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃ ס zakhowr ʾet ʾasher־ʿasah yehwah ʾeloheykha lemireyam baderekhe betseʾtekhem mimitserayim׃ s

¹⁰ כִּֽי־תַשֶּׁ֥ה בְרֵֽעֲךָ מַשַּׁ֣את מְא֑וּמָה לֹא־תָבֹ֥א אֶל־בֵּיתֹ֖ו לַעֲבֹ֥ט עֲבֹטֹֽו׃ kiy־tasheh vereʿakha mashaʾt meʾumah loʾ־tavoʾ ʾel־beytow laʿavoṭ ʿavoṭow׃

¹¹ בַּח֖וּץ תַּעֲמֹ֑ד וְהָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ נֹשֶׁ֣ה בֹ֔ו יֹוצִ֥יא אֵלֶ֛יךָ אֶֽת־הַעֲבֹ֖וט הַחֽוּצָה׃ baḥuts taʿamod wehaʾiysh ʾasher ʾatah nosheh vow yowtsiyʾ ʾeleykha ʾet־haʿavowṭ haḥutsah׃

¹² וְאִם־אִ֥ישׁ עָנִ֖י ה֑וּא לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב בַּעֲבֹטֹֽו׃ weʾim־ʾiysh ʿaniy huʾ loʾ tishekav baʿavoṭow׃

¹³ הָשֵׁב֩ תָּשִׁ֨יב לֹ֤ו אֶֽת־הַעֲבֹוט֙ כְּבֹ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וְשָׁכַ֥ב בְּשַׂלְמָתֹ֖ו וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ וּלְךָ֙ תִּהְיֶ֣ה צְדָקָ֔ה לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ ס hashev tashiyv low ʾet־haʿavowṭ kevoʾ hashemesh weshakhav besalematow uverakheka ulekha tiheyeh tsedaqah lifeney yehwah ʾeloheykha׃ s

Note · Deutéronome 24.6–13

La dette ne donne pas tous les droits sur autrui

Les meules, la maison et la couverture du pauvre représentent des moyens de vivre. Le créancier doit respecter une limite matérielle et personnelle. Le rappel de l’enlèvement et des règles de peau n’autorise pas à confondre toute dépendance ou toute affection avec une même faute.

¹⁴ לֹא־תַעֲשֹׁ֥ק שָׂכִ֖יר עָנִ֣י וְאֶבְיֹ֑ון מֵאַחֶ֕יךָ אֹ֧ו מִגֵּרְךָ֛ אֲשֶׁ֥ר בְּאַרְצְךָ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃ loʾ־taʿashoq sakhiyr ʿaniy weʾeveyown meʾaḥeykha ʾow migerekha ʾasher beʾaretsekha bisheʿareykha׃

¹⁵ בְּיֹומֹו֩ תִתֵּ֨ן שְׂכָרֹ֜ו וְֽלֹא־תָבֹ֧וא עָלָ֣יו הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֤י עָנִי֙ ה֔וּא וְאֵלָ֕יו ה֥וּא נֹשֵׂ֖א אֶת־נַפְשֹׁ֑ו וְלֹֽא־יִקְרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃ ס beyowmow titen sekharow weloʾ־tavowʾ ʿalayw hashemesh kiy ʿaniy huʾ weʾelayw huʾ noseʾ ʾet־nafeshow weloʾ־yiqeraʾ ʿaleykha ʾel־yehwah wehayah vekha ḥeṭeʾ׃ s

¹⁶ לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבֹות֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָבֹ֑ות אִ֥ישׁ בְּחֶטְאֹ֖ו יוּמָֽתוּ׃ ס loʾ־yumetu ʾavowt ʿal־baniym uvaniym loʾ־yumetu ʿal־ʾavowt ʾiysh beḥeṭeʾow yumatu׃ s

¹⁷ לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּ֖ט גֵּ֣ר יָתֹ֑ום וְלֹ֣א תַחֲבֹ֔ל בֶּ֖גֶד אַלְמָנָֽה׃ loʾ taṭeh mishepaṭ ger yatowm weloʾ taḥavol beged ʾalemanah׃

¹⁸ וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מִשָּׁ֑ם עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לַעֲשֹׂ֔ות אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ ס wezakhareta kiy ʿeved hayiyta bemitserayim wayifedekha yehwah ʾeloheykha misham ʿal־ken ʾanokhiy metsauekha laʿasowt ʾet־hadavar hazeh׃ s

Note · Deutéronome 24.14–18

Le droit doit entendre le salarié et distinguer les responsabilités

Le paiement rapide concerne aussi l’étranger pauvre. Le texte interdit ensuite de faire mourir un enfant pour la faute du père ou l’inverse. Cette responsabilité distincte doit être entendue avec les autres passages sur les conséquences collectives, sans prétendre que tous disent exactement la même chose.

¹⁹ כִּ֣י תִקְצֹר֩ קְצִֽירְךָ֨ בְשָׂדֶ֜ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֧ עֹ֣מֶר בַּשָּׂדֶ֗ה לֹ֤א תָשׁוּב֙ לְקַחְתֹּ֔ו לַגֵּ֛ר לַיָּתֹ֥ום וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶ֑ה לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃ kiy tiqetsor qetsiyrekha vesadekha weshakhaḥeta ʿomer basadeh loʾ tashuv leqaḥetow lager layatowm welaʾalemanah yiheyeh lemaʿan yevarekhekha yehwah ʾeloheykha bekhol maʿaseh yadeykha׃

²⁰ כִּ֤י תַחְבֹּט֙ זֵֽיתְךָ֔ לֹ֥א תְפָאֵ֖ר אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּתֹ֥ום וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃ ס kiy taḥeboṭ zeytekha loʾ tefaʾer ʾaḥareykha lager layatowm welaʾalemanah yiheyeh׃ s

²¹ כִּ֤י תִבְצֹר֙ כַּרְמְךָ֔ לֹ֥א תְעֹולֵ֖ל אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּתֹ֥ום וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃ kiy tivetsor karemekha loʾ teʿowlel ʾaḥareykha lager layatowm welaʾalemanah yiheyeh׃

²² וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לַעֲשֹׂ֔ות אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ ס wezakhareta kiy־ʿeved hayiyta beʾerets mitserayim ʿal־ken ʾanokhiy metsauekha laʿasowt ʾet־hadavar hazeh׃ s

Note · Deutéronome 24.19–22

Laisser une part fait partie du travail juste

La gerbe oubliée, les olives et les grappes restantes sont destinées à ceux dont les ressources sont plus faibles. La mémoire de l’Égypte devient une pratique de récolte. Il ne s’agit pas seulement d’être généreux après avoir tout pris, mais de limiter d’emblée ce que l’on considère comme exclusivement sien.