Exode 2

¹ וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי׃ wayelekhe ʾiysh mibeyt lewiy wayiqaḥ ʾet־bat־lewiy׃

² וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתֹו֙ כִּי־טֹ֣וב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃ watahar haʾishah wateled ben watereʾ ʾotow kiy־ṭowv huʾ watitsepenehu sheloshah yeraḥiym׃

³ וְלֹא־יָכְלָ֣ה עֹוד֮ הַצְּפִינֹו֒ וַתִּֽקַּֽח־לֹו֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃ weloʾ־yakhelah ʿowd hatsefiynow watiqaḥ־low tevat gomeʾ wataḥemerah vaḥemar uvazafet watasem bah ʾet־hayeled watasem basuf ʿal־sefat hayeʾor׃

⁴ וַתֵּתַצַּ֥ב אֲחֹתֹ֖ו מֵרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֹֽו׃ watetatsav ʾaḥotow meraḥoq ledeʿah mah־yeʿaseh low׃

⁵ וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַעֲרֹתֶ֥יהָ הֹלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּתֹ֣וךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ ׃ watered bat־pareʿoh lireḥots ʿal־hayeʾor wenaʿaroteyha holekhot ʿal־yad hayeʾor watereʾ ʾet־hatevah betowkhe hasuf watishelaḥ ʾet־ʾamatah watiqaḥeah ׃

⁶ וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃ watifetaḥ watireʾehu ʾet־hayeled wehineh־naʿar bokheh wataḥemol ʿalayw watoʾmer miyaledey haʿiveriym zeh׃

⁷ וַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתֹו֮ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה֒ הַאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת־הַיָּֽלֶד׃ watoʾmer ʾaḥotow ʾel־bat־pareʿoh haʾelekhe weqaraʾtiy lakhe ʾishah meyneqet min haʿiveriyot weteyniq lakhe ʾet־hayaled׃

⁸ וַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֙לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃ watoʾmer־lah bat־pareʿoh lekhiy watelekhe haʿalemah watiqeraʾ ʾet־ʾem hayaled׃

⁹ וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵינִקִ֣הוּ לִ֔י וַאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ׃ watoʾmer lah bat־pareʿoh heyliykhiy ʾet־hayeled hazeh weheyniqihu liy waʾaniy ʾeten ʾet־sekharekhe watiqaḥ haʾishah hayeled wateniyqehu׃

¹⁰ וַיִגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֙הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמֹו֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃ wayigedal hayeled wateviʾehu levat־pareʿoh wayehiy־lah leven watiqeraʾ shemow mosheh watoʾmer kiy min־hamayim meshiytihu׃

Note · Exode 2.1–10

La compassion interrompt un ordre de mort

Le petit coffre sur le fleuve est une protection fragile, non un abandon indifférent. La sœur observe et intervient au moment opportun. La fille de Pharaon reconnaît un enfant hébreu et choisit de le préserver. Sa décision contredit concrètement la politique de son père.

¹¹ וַיְהִ֣י ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו׃ wayehiy ׀ bayamiym hahem wayigedal mosheh wayetseʾ ʾel־ʾeḥayw wayareʾ besivelotam wayareʾ ʾiysh mitseriy makeh ʾiysh־ʿiveriy meʾeḥayw׃

¹² וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֹֽול׃ wayifen koh wakhoh wayareʾ kiy ʾeyn ʾiysh wayakhe ʾet־hamitseriy wayiṭemenehu baḥowl׃

¹³ וַיֵּצֵא֙ בַּיֹּ֣ום הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ׃ wayetseʾ bayowm hasheniy wehineh sheney־ʾanashiym ʿiveriym nitsiym wayoʾmer larashaʿ lamah takeh reʿekha׃

¹⁴ וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נֹודַ֥ע הַדָּבָֽר׃ wayoʾmer miy samekha leʾiysh sar weshofeṭ ʿaleynu haleharegeniy ʾatah ʾomer kaʾasher harageta ʾet־hamitseriy wayiyraʾ mosheh wayoʾmar ʾakhen nowdaʿ hadavar׃

¹⁵ וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַהֲרֹ֣ג אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַֽל־הַבְּאֵֽר׃ wayishemaʿ pareʿoh ʾet־hadavar hazeh wayevaqesh laharog ʾet־mosheh wayiveraḥ mosheh mipeney fareʿoh wayeshev beʾerets־mideyan wayeshev ʿal־habeʾer׃

Note · Exode 2.11–15

Une solidarité qui ne légitime pas le meurtre

Moïse se reconnaît concerné par la souffrance des Hébreux. Il tue cependant un Égyptien et doit ensuite faire face au refus de son autorité. Le narrateur raconte cette initiative sans en faire un modèle d’intervention juste ni déclarer que la violence du futur libérateur est déjà une mission divine.

¹⁶ וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנֹ֑ות וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁקֹ֖ות צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן׃ ulekhohen mideyan shevaʿ banowt watavoʾnah watidelenah watemaleʾnah ʾet־harehaṭiym lehasheqowt tsoʾn ʾaviyhen׃

¹⁷ וַיָּבֹ֥אוּ הָרֹעִ֖ים וַיְגָרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קָם מֹשֶׁה֙ וַיֹּ֣ושִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־צֹאנָֽם׃ wayavoʾu haroʿiym wayegareshum wayaqam mosheh wayowshiʿan wayasheqe ʾet־tsoʾnam׃

¹⁸ וַתָּבֹ֕אנָה אֶל־רְעוּאֵ֖ל אֲבִיהֶ֑ן וַיֹּ֕אמֶר מַדּ֛וּעַ מִהַרְתֶּ֥ן בֹּ֖א הַיֹּֽום׃ watavoʾnah ʾel־reʿuʾel ʾaviyhen wayoʾmer maduaʿ mihareten boʾ hayowm׃

¹⁹ וַתֹּאמַ֕רְןָ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י הִצִּילָ֖נוּ מִיַּ֣ד הָרֹעִ֑ים וְגַם־דָּלֹ֤ה דָלָה֙ לָ֔נוּ וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־הַצֹּֽאן׃ watoʾmarena ʾiysh mitseriy hitsiylanu miyad haroʿiym wegam־daloh dalah lanu wayasheqe ʾet־hatsoʾn׃

²⁰ וַיֹּ֥אמֶר אֶל־בְּנֹתָ֖יו וְאַיֹּ֑ו לָ֤מָּה זֶּה֙ עֲזַבְתֶּ֣ן אֶת־הָאִ֔ישׁ קִרְאֶ֥ן לֹ֖ו וְיֹ֥אכַל לָֽחֶם׃ wayoʾmer ʾel־benotayw weʾayow lamah zeh ʿazaveten ʾet־haʾiysh qireʾen low weyoʾkhal laḥem׃

²¹ וַיֹּ֥ואֶל מֹשֶׁ֖ה לָשֶׁ֣בֶת אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיִּתֵּ֛ן אֶת־צִפֹּרָ֥ה בִתֹּ֖ו לְמֹשֶֽׁה׃ wayowʾel mosheh lashevet ʾet־haʾiysh wayiten ʾet־tsiporah vitow lemosheh׃

²² וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמֹ֖ו גֵּרְשֹׁ֑ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה׃ פ wateled ben wayiqeraʾ ʾet־shemow gereshom kiy ʾamar ger hayiytiy beʾerets nakheriyah׃ f

Note · Exode 2.16–22

Un étranger qui accueille et est accueilli

À Madian, Moïse défend les filles du prêtre et reçoit une hospitalité. Son mariage et le nom de son fils inscrivent son expérience d’étranger dans la durée. Le récit ne présente pas ce séjour comme un simple temps vide avant les événements qui compteront.

²³ וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מָת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה׃ wayehiy vayamiym harabiym hahem wayamat melekhe mitserayim wayeʾaneḥu veney־yiseraʾel min־haʿavodah wayizeʿaqu wataʿal shaweʿatam ʾel־haʾelohiym min־haʿavodah׃

²⁴ וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶת־נַאֲקָתָ֑ם וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־בְּרִיתֹ֔ו אֶת־אַבְרָהָ֖ם אֶת־יִצְחָ֥ק וְאֶֽת־יַעֲקֹֽב׃ wayishemaʿ ʾelohiym ʾet־naʾaqatam wayizekor ʾelohiym ʾet־beriytow ʾet־ʾaveraham ʾet־yitseḥaq weʾet־yaʿaqov׃

²⁵ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֖דַע אֱלֹהִֽים׃ ס wayareʾ ʾelohiym ʾet־beney yiseraʾel wayedaʿ ʾelohiym׃ s

Note · Exode 2.23–25

Le cri ne disparaît pas dans l’attente

La mort du roi ne suffit pas à mettre fin à l’esclavage. Le récit accumule les expressions de l’attention de Dieu et rappelle l’alliance avec les patriarches. Le souvenir divin marque une fidélité qui devient action, non la réparation d’un oubli accidentel.