1 אֵ֣ת כָּל־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֹתֹ֥ו תִשְׁמְר֖וּ לַעֲשֹׂ֑ות לֹא־תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ׃ פ ʾet kal־hadavar ʾasher ʾanokhiy metsaueh ʾetekhem ʾotow tishemeru laʿasowt loʾ־tosef ʿalayw weloʾ tigeraʿ mimenu׃ f
Note · Deutéronome 13.1
Recevoir une parole sans la remodeler à son avantage
L’interdit d’ajouter ou de retrancher appelle à la fidélité envers les instructions données. Il ne signifie pas que tout enseignement, toute traduction ou tout discernement ultérieur serait impossible. Il empêche d’utiliser l’autorité de Dieu pour fabriquer arbitrairement une autre exigence.
2 כִּֽי־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא אֹ֖ו חֹלֵ֣ם חֲלֹ֑ום וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ אֹ֖ות אֹ֥ו מֹופֵֽת׃ kiy־yaqum beqirebekha naviyʾ ʾow ḥolem ḥalowm wenatan ʾeleykha ʾowt ʾow mowfet׃
3 וּבָ֤א הָאֹות֙ וְהַמֹּופֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם וְנָֽעָבְדֵֽם׃ uvaʾ haʾowt wehamowfet ʾasher־diber ʾeleykha leʾmor nelekhah ʾaḥarey ʾelohiym ʾaḥeriym ʾasher loʾ־yedaʿetam wenaʿavedem׃
4 לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא אֹ֛ו אֶל־חֹולֵ֥ם הַחֲלֹ֖ום הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם׃ loʾ tishemaʿ ʾel־diverey hanaviyʾ hahuʾ ʾow ʾel־ḥowlem haḥalowm hahuʾ kiy menaseh yehwah ʾeloheykhem ʾetekhem ladaʿat hayishekhem ʾohaviym ʾet־yehwah ʾeloheykhem bekhal־levavekhem uvekhal־nafeshekhem׃
5 אַחֲרֵ֨י יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹתֹ֣ו תִירָ֑אוּ וְאֶת־מִצְוֹתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹלֹ֣ו תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹתֹ֥ו תַעֲבֹ֖דוּ וּבֹ֥ו תִדְבָּקֽוּן׃ ʾaḥarey yehwah ʾeloheykhem telekhu weʾotow tiyraʾu weʾet־mitseotayw tishemoru uveqolow tishemaʿu weʾotow taʿavodu uvow tidebaqun׃
6 וְהַנָּבִ֣יא הַה֡וּא אֹ֣ו חֹלֵם֩ הַחֲלֹ֨ום הַה֜וּא יוּמָ֗ת כִּ֣י דִבֶּר־סָ֠רָה עַל־יְהוָ֨ה אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם הַמֹּוצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם ׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר צִוְּךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָלֶ֣כֶת בָּ֑הּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ wehanaviyʾ hahuʾ ʾow ḥolem haḥalowm hahuʾ yumat kiy diber־sarah ʿal־yehwah ʾeloheykhem hamowtsiyʾ ʾetekhem ׀ meʾerets mitserayim wehapodekha mibeyt ʿavadiym lehadiyḥakha min־haderekhe ʾasher tsiuekha yehwah ʾeloheykha lalekhet bah uviʿareta haraʿ miqirebekha׃
Note · Deutéronome 13.2–6
L’accomplissement d’un signe ne suffit pas
La possibilité d’un prodige reconnu est distinguée de l’appel qui l’accompagne. Le peuple doit examiner où cette parole le conduit. Le passage retire donc au spectaculaire la capacité de justifier toute autorité, sans donner aux lecteurs un droit de faire subir la peine ancienne à celui qu’ils jugeraient infidèle.
7 כִּ֣י יְסִֽיתְךָ֡ אָחִ֣יךָ בֶן־אִ֠מֶּךָ אֹֽו־בִנְךָ֨ אֹֽו־בִתְּךָ֜ אֹ֣ו ׀ אֵ֣שֶׁת חֵיקֶ֗ךָ אֹ֧ו רֵֽעֲךָ֛ אֲשֶׁ֥ר כְּנַפְשְׁךָ֖ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָה֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ אַתָּ֖ה וַאֲבֹתֶֽיךָ׃ kiy yesiytekha ʾaḥiykha ven־ʾimekha ʾow־vinekha ʾow־vitekha ʾow ׀ ʾeshet ḥeyqekha ʾow reʿakha ʾasher kenafeshekha baseter leʾmor nelekhah wenaʿavedah ʾelohiym ʾaḥeriym ʾasher loʾ yadaʿeta ʾatah waʾavoteykha׃
8 מֵאֱלֹהֵ֣י הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיכֶ֔ם הַקְּרֹבִ֣ים אֵלֶ֔יךָ אֹ֖ו הָרְחֹקִ֣ים מִמֶּ֑ךָּ מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃ meʾelohey haʿamiym ʾasher seviyvoteykhem haqeroviym ʾeleykha ʾow hareḥoqiym mimeka miqetseh haʾarets weʿad־qetseh haʾarets׃
9 לֹא־תֹאבֶ֣ה לֹ֔ו וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וְלֹא־תָחֹ֤וס עֵֽינְךָ֙ עָלָ֔יו וְלֹֽא־תַחְמֹ֥ל וְלֹֽא־תְכַסֶּ֖ה עָלָֽיו׃ loʾ־toʾveh low weloʾ tishemaʿ ʾelayw weloʾ־taḥows ʿeynekha ʿalayw weloʾ־taḥemol weloʾ־tekhaseh ʿalayw׃
10 כִּ֤י הָרֹג֙ תַּֽהַרְגֶ֔נּוּ יָֽדְךָ֛ תִּֽהְיֶה־בֹּ֥ו בָרִֽאשֹׁונָ֖ה לַהֲמִיתֹ֑ו וְיַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָֽה׃ kiy harog taharegenu yadekha tiheyeh־bow variʾshownah lahamiytow weyad kal־haʿam baʾaḥaronah׃
11 וּסְקַלְתֹּ֥ו בָאֲבָנִ֖ים וָמֵ֑ת כִּ֣י בִקֵּ֗שׁ לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מֵעַל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַמֹּוצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ useqaletow vaʾavaniym wamet kiy viqesh lehadiyḥakha meʿal yehwah ʾeloheykha hamowtsiyʾakha meʾerets mitserayim mibeyt ʿavadiym׃
12 וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל יִשְׁמְע֖וּ וְיִֽרָא֑וּן וְלֹֽא־יֹוסִ֣פוּ לַעֲשֹׂ֗ות כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ׃ ס wekhal־yiseraʾel yishemeʿu weyiraʾun weloʾ־yowsifu laʿasowt kadavar haraʿ hazeh beqirebekha׃ s
Note · Deutéronome 13.7–12
L’intimité n’efface pas toute question de vérité
Le proche possède un poids affectif que le texte prend au sérieux, mais il ne doit pas devenir la mesure absolue de la relation à Dieu. La condamnation racontée reste pourtant redoutable. Aucun lien familial ne donne aujourd’hui le droit d’imposer par la violence une appartenance religieuse.
13 כִּֽי־תִשְׁמַ֞ע בְּאַחַ֣ת עָרֶ֗יךָ אֲשֶׁר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֛ לָשֶׁ֥בֶת שָׁ֖ם לֵאמֹֽר׃ kiy־tishemaʿ beʾaḥat ʿareykha ʾasher yehwah ʾeloheykha noten lekha lashevet sham leʾmor׃
14 יָצְא֞וּ אֲנָשִׁ֤ים בְּנֵֽי־בְלִיַּ֙עַל֙ מִקִּרְבֶּ֔ךָ וַיַּדִּ֛יחוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹ֑ר נֵלְכָ֗ה וְנַעַבְדָ֛ה אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְדַעְתֶּֽם׃ yatseʾu ʾanashiym beney־veliyaʿal miqirebekha wayadiyḥu ʾet־yoshevey ʿiyram leʾmor nelekhah wenaʿavedah ʾelohiym ʾaḥeriym ʾasher loʾ־yedaʿetem׃
15 וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧ וְשָׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכֹ֣ון הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתֹּועֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּקִרְבֶּֽךָ׃ wedarasheta weḥaqareta weshaʾaleta heyṭev wehineh ʾemet nakhown hadavar neʿesetah hatowʿevah hazoʾt beqirebekha׃
16 הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י הָעִ֥יר [הַהוּא כ] (הַהִ֖יא ק) לְפִי־חָ֑רֶב הַחֲרֵ֨ם אֹתָ֧הּ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֛הּ וְאֶת־בְּהֶמְתָּ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃ hakeh takeh ʾet־yoshevey haʿiyr [hahuʾ kh] (hahiyʾ q) lefiy־ḥarev haḥarem ʾotah weʾet־kal־ʾasher־bah weʾet־behemetah lefiy־ḥarev׃
17 וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבֹּץ֮ אֶל־תֹּ֣וךְ רְחֹבָהּ֒ וְשָׂרַפְתָּ֨ בָאֵ֜שׁ אֶת־הָעִ֤יר וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָהּ֙ כָּלִ֔יל לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיְתָה֙ תֵּ֣ל עֹולָ֔ם לֹ֥א תִבָּנֶ֖ה עֹֽוד׃ weʾet־kal־shelalah tiqebots ʾel־towkhe reḥovah wesarafeta vaʾesh ʾet־haʿiyr weʾet־kal־shelalah kaliyl layhwah ʾeloheykha wehayetah tel ʿowlam loʾ tibaneh ʿowd׃
18 וְלֹֽא־יִדְבַּ֧ק בְּיָדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן־הַחֵ֑רֶם לְמַעַן֩ יָשׁ֨וּב יְהוָ֜ה מֵחֲרֹ֣ון אַפֹּ֗ו וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃ weloʾ־yidebaq beyadekha meʾumah min־haḥerem lemaʿan yashuv yehwah meḥarown ʾapow wenatan־lekha raḥamiym weriḥamekha wehirebekha kaʾasher nishebaʿ laʾavoteykha׃
19 כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקֹול֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹר֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיֹּ֑ום לַעֲשֹׂות֙ הַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ ס kiy tishemaʿ beqowl yehwah ʾeloheykha lishemor ʾet־kal־mitseotayw ʾasher ʾanokhiy metsauekha hayowm laʿasowt hayashar beʿeyney yehwah ʾeloheykha׃ s
Note · Deutéronome 13.13–19
Une accusation collective demande un examen
L’enquête et la vérification précèdent la décision, mais celle-ci demeure une destruction qui atteint l’ensemble de la ville. Il faut tenir ensemble ces deux traits. Le soin de vérifier ne rend pas la punition collective transposable en justice contemporaine ni moralement facile à recevoir.