1 וַֽיְהִי֙ מִיָּמִ֣ים רַבִּ֔ים אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר־הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל מִכָּל־אֹיְבֵיהֶ֖ם מִסָּבִ֑יב וִיהֹושֻׁ֣עַ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִֽים׃ wayehiy miyamiym rabiym ʾaḥarey ʾasher־heniyḥa yehwah leyiseraʾel mikal־ʾoyeveyhem misaviyv wiyhowshuaʿ zaqen baʾ bayamiym׃
2 וַיִּקְרָ֤א יְהֹושֻׁ֙עַ֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל לִזְקֵנָיו֙ וּלְרָאשָׁ֔יו וּלְשֹׁפְטָ֖יו וּלְשֹֽׁטְרָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אֲנִ֣י זָקַ֔נְתִּי בָּ֖אתִי בַּיָּמִֽים׃ wayiqeraʾ yehowshuaʿ lekhal־yiseraʾel lizeqenayw uleraʾshayw uleshofeṭayw uleshoṭerayw wayoʾmer ʾalehem ʾaniy zaqanetiy baʾtiy bayamiym׃
3 וְאַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לְכָל־הַגֹּויִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם׃ weʾatem reʾiytem ʾet kal־ʾasher ʿasah yehwah ʾeloheykhem lekhal־hagowyim haʾeleh mipeneykhem kiy yehwah ʾeloheykhem huʾ hanileḥam lakhem׃
4 רְאוּ֩ הִפַּ֨לְתִּי לָכֶ֜ם אֶֽת־הַ֠גֹּויִם הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנַחֲלָ֖ה לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם מִן־הַיַּרְדֵּ֗ן וְכָל־הַגֹּויִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִכְרַ֔תִּי וְהַיָּ֥ם הַגָּדֹ֖ול מְבֹ֥וא הַשָּֽׁמֶשׁ׃ reʾu hipaletiy lakhem ʾet־hagowyim hanisheʾariym haʾeleh benaḥalah leshiveṭeykhem min־hayareden wekhal־hagowyim ʾasher hikheratiy wehayam hagadowl mevowʾ hashamesh׃
5 וַיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם ה֚וּא יֶהְדֳּפֵ֣ם מִפְּנֵיכֶ֔ם וְהֹורִ֥ישׁ אֹתָ֖ם מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּם֙ אֶת־אַרְצָ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם לָכֶֽם׃ wayhwah ʾeloheykhem huʾ yehedofem mipeneykhem wehowriysh ʾotam milifeneykhem wiyrishetem ʾet־ʾaretsam kaʾasher diber yehwah ʾeloheykhem lakhem׃
Note · Josué 23.1–5
Le chef qui s’en va rappelle une œuvre qui ne lui appartient pas seul
Le repos est proclamé, tandis que des nations demeurent encore. Josué présente sa tâche comme une étape reçue de Dieu et orientée vers les tribus. Son vieillissement ne devient ni un motif de déni ni une demande de domination perpétuelle ; il prépare une parole pour ceux qui devront vivre après lui.
6 וַחֲזַקְתֶּ֣ם מְאֹ֔ד לִשְׁמֹ֣ר וְלַעֲשֹׂ֔ות אֵ֚ת כָּל־הַכָּת֔וּב בְּסֵ֖פֶר תֹּורַ֣ת מֹשֶׁ֑ה לְבִלְתִּ֥י סוּר־מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃ waḥazaqetem meʾod lishemor welaʿasowt ʾet kal־hakatuv besefer towrat mosheh leviletiy sur־mimenu yamiyn usemoʾwl׃
7 לְבִלְתִּי־בֹוא֙ בַּגֹּויִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם וּבְשֵׁ֨ם אֱלֹהֵיהֶ֤ם לֹא־תַזְכִּ֙ירוּ֙ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֔יעוּ וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶֽם׃ leviletiy־vowʾ bagowyim haʾeleh hanisheʾariym haʾeleh ʾitekhem uveshem ʾeloheyhem loʾ־tazekiyru weloʾ tashebiyʿu weloʾ taʿavedum weloʾ tishetaḥawu lahem׃
8 כִּ֛י אִם־בַּיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם תִּדְבָּ֑קוּ כַּאֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֔ם עַ֖ד הַיֹּ֥ום הַזֶּֽה׃ kiy ʾim־bayhwah ʾeloheykhem tidebaqu kaʾasher ʿasiytem ʿad hayowm hazeh׃
9 וַיֹּ֤ורֶשׁ יְהוָה֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם גֹּויִ֖ם גְּדֹלִ֣ים וַעֲצוּמִ֑ים וְאַתֶּ֗ם לֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם עַ֖ד הַיֹּ֥ום הַזֶּֽה׃ wayowresh yehwah mipeneykhem gowyim gedoliym waʿatsumiym weʾatem loʾ־ʿamad ʾiysh bifeneykhem ʿad hayowm hazeh׃
10 אִישׁ־אֶחָ֥ד מִכֶּ֖ם יִרְדָּף־אָ֑לֶף כִּ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם ה֚וּא הַנִּלְחָ֣ם לָכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃ ʾiysh־ʾeḥad mikem yiredaf־ʾalef kiy ׀ yehwah ʾeloheykhem huʾ hanileḥam lakhem kaʾasher diber lakhem׃
11 וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם לְאַהֲבָ֖ה אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ wenishemaretem meʾod lenafeshoteykhem leʾahavah ʾet־yehwah ʾeloheykhem׃
Note · Josué 23.6–11
La fidélité associe écoute de la loi et attachement du cœur
Le langage de force revient, mais il concerne maintenant explicitement la pratique de la loi et l’amour de Dieu. Ne pas servir les autres dieux vise la fidélité d’alliance. Le passage ne permet pas de traiter tout échange avec des voisins d’une autre religion comme une faute ni de dispenser les croyants du respect des personnes.
12 כִּ֣י ׀ אִם־שֹׁ֣וב תָּשׁ֗וּבוּ וּדְבַקְתֶּם֙ בְּיֶ֙תֶר֙ הַגֹּויִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם וְהִֽתְחַתַּנְתֶּ֥ם בָּהֶ֛ם וּבָאתֶ֥ם בָּהֶ֖ם וְהֵ֥ם בָּכֶֽם׃ kiy ׀ ʾim־showv tashuvu udevaqetem beyeter hagowyim haʾeleh hanisheʾariym haʾeleh ʾitekhem wehiteḥatanetem bahem uvaʾtem bahem wehem bakhem׃
13 יָדֹ֙ועַ֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּי֩ לֹ֨א יֹוסִ֜יף יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם לְהֹורִ֛ישׁ אֶת־הַגֹּויִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֜ם לְפַ֣ח וּלְמֹוקֵ֗שׁ וּלְשֹׁטֵ֤ט בְּצִדֵּיכֶם֙ וְלִצְנִנִ֣ים בְּעֵינֵיכֶ֔ם עַד־אֲבָדְכֶ֗ם מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֤ה הַטֹּובָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ yadowʿa tedeʿu kiy loʾ yowsiyf yehwah ʾeloheykhem lehowriysh ʾet־hagowyim haʾeleh milifeneykhem wehayu lakhem lefaḥ ulemowqesh uleshoṭeṭ betsideykhem welitseniniym beʿeyneykhem ʿad־ʾavadekhem meʿal haʾadamah haṭowvah hazoʾt ʾasher natan lakhem yehwah ʾeloheykhem׃
14 וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י הֹולֵךְ֙ הַיֹּ֔ום בְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ וִידַעְתֶּ֞ם בְּכָל־לְבַבְכֶ֣ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶ֗ם כִּ֣י לֹֽא־נָפַל֩ דָּבָ֨ר אֶחָ֜ד מִכֹּ֣ל ׀ הַדְּבָרִ֣ים הַטֹּובִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֵיכֶם֙ עֲלֵיכֶ֔ם הַכֹּל֙ בָּ֣אוּ לָכֶ֔ם לֹֽא־נָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ דָּבָ֥ר אֶחָֽד׃ wehineh ʾanokhiy howlekhe hayowm bederekhe kal־haʾarets wiydaʿetem bekhal־levavekhem uvekhal־nafeshekhem kiy loʾ־nafal davar ʾeḥad mikol ׀ hadevariym haṭowviym ʾasher diber yehwah ʾeloheykhem ʿaleykhem hakol baʾu lakhem loʾ־nafal mimenu davar ʾeḥad׃
15 וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁר־בָּ֤א עֲלֵיכֶם֙ כָּל־הַדָּבָ֣ר הַטֹּ֔וב אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֲלֵיכֶ֑ם כֵּן֩ יָבִ֨יא יְהוָ֜ה עֲלֵיכֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדָּבָ֣ר הָרָ֔ע עַד־הַשְׁמִידֹ֣ו אֹותְכֶ֗ם מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֤ה הַטֹּובָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ wehayah kaʾasher־baʾ ʿaleykhem kal־hadavar haṭowv ʾasher diber yehwah ʾeloheykhem ʾaleykhem ken yaviyʾ yehwah ʿaleykhem ʾet kal־hadavar haraʿ ʿad־hashemiydow ʾowtekhem meʿal haʾadamah haṭowvah hazoʾt ʾasher natan lakhem yehwah ʾeloheykhem׃
16 בְּ֠עָבְרְכֶם אֶת־בְּרִ֨ית יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶם֮ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶם֒ וַהֲלַכְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶ֑ם וְחָרָ֤ה אַף־יְהוָה֙ בָּכֶ֔ם וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֔ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּובָ֔ה אֲשֶׁ֖ר נָתַ֥ן לָכֶֽם׃ פ beʿaverekhem ʾet־beriyt yehwah ʾeloheykhem ʾasher tsiuah ʾetekhem wahalakhetem waʿavadetem ʾelohiym ʾaḥeriym wehishetaḥawiytem lahem weḥarah ʾaf־yehwah bakhem waʾavadetem meherah meʿal haʾarets haṭowvah ʾasher natan lakhem׃ f
Note · Josué 23.12–16
Le pays donné n’est pas présenté comme un droit sans aucune exigence
La menace de perte répond au rappel des promesses accomplies. Elle vise une rupture d’alliance, dans les catégories du discours ancien. Le lecteur ne peut s’en servir pour lire chaque catastrophe ultérieure comme un jugement dont il connaîtrait la cause, ni pour justifier la violence contre les Juifs ou contre une population jugée infidèle.