1 וַיֶּאֶסֹ֧ף יְהֹושֻׁ֛עַ אֶת־כָּל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁכֶ֑מָה וַיִּקְרָא֩ לְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּלְרָאשָׁ֗יו וּלְשֹֽׁפְטָיו֙ וּלְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִֽים׃ wayeʾesof yehowshuaʿ ʾet־kal־shiveṭey yiseraʾel shekhemah wayiqeraʾ leziqeney yiseraʾel uleraʾshayw uleshofeṭayw uleshoṭerayw wayiteyatsevu lifeney haʾelohiym׃
2 וַיֹּ֨אמֶר יְהֹושֻׁ֜עַ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר יָשְׁב֤וּ אֲבֹֽותֵיכֶם֙ מֵֽעֹולָ֔ם תֶּ֛רַח אֲבִ֥י אַבְרָהָ֖ם וַאֲבִ֣י נָחֹ֑ור וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃ wayoʾmer yehowshuaʿ ʾel־kal־haʿam koh־ʾamar yehwah ʾelohey yiseraʾel beʿever hanahar yashevu ʾavowteykhem meʿowlam teraḥ ʾaviy ʾaveraham waʾaviy naḥowr wayaʿavedu ʾelohiym ʾaḥeriym׃
3 וָ֠אֶקַּח אֶת־אֲבִיכֶ֤ם אֶת־אַבְרָהָם֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וָאֹולֵ֥ךְ אֹותֹ֖ו בְּכָל־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן [וָאֶרֶב כ] (וָאַרְבֶּה֙ ק) אֶת־זַרְעֹ֔ו וָֽאֶתֶּן־לֹ֖ו אֶת־יִצְחָֽק׃ waʾeqaḥ ʾet־ʾaviykhem ʾet־ʾaveraham meʿever hanahar waʾowlekhe ʾowtow bekhal־ʾerets kenaʿan [waʾerev kh] (waʾarebeh q) ʾet־zareʿow waʾeten־low ʾet־yitseḥaq׃
4 וָאֶתֵּ֣ן לְיִצְחָ֔ק אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב וְאֶת־עֵשָׂ֑ו וָאֶתֵּ֨ן לְעֵשָׂ֜ו אֶת־הַ֤ר שֵׂעִיר֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹותֹ֔ו וְיַעֲקֹ֥ב וּבָנָ֖יו יָרְד֥וּ מִצְרָֽיִם׃ waʾeten leyitseḥaq ʾet־yaʿaqov weʾet־ʿesaw waʾeten leʿesaw ʾet־har seʿiyr lareshet ʾowtow weyaʿaqov uvanayw yaredu mitserayim׃
5 וָאֶשְׁלַ֞ח אֶת־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן֙ וָאֶגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַ֔יִם כַּאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבֹּ֑ו וְאַחַ֖ר הֹוצֵ֥אתִי אֶתְכֶֽם׃ waʾeshelaḥ ʾet־mosheh weʾet־ʾaharon waʾegof ʾet־mitserayim kaʾasher ʿasiytiy beqirebow weʾaḥar howtseʾtiy ʾetekhem׃
6 וָֽאֹוצִ֤יא אֶת־אֲבֹֽותֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַתָּבֹ֖אוּ הַיָּ֑מָּה וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵ֧י אֲבֹותֵיכֶ֛ם בְּרֶ֥כֶב וּבְפָרָשִׁ֖ים יַם־סֽוּף׃ waʾowtsiyʾ ʾet־ʾavowteykhem mimitserayim watavoʾu hayamah wayiredefu mitserayim ʾaḥarey ʾavowteykhem berekhev uvefarashiym yam־suf׃
7 וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְהוָ֗ה וַיָּ֨שֶׂם מַֽאֲפֵ֜ל בֵּינֵיכֶ֣ם ׀ וּבֵ֣ין הַמִּצְרִ֗ים וַיָּבֵ֨א עָלָ֤יו אֶת־הַיָּם֙ וַיְכַסֵּ֔הוּ וַתִּרְאֶ֙ינָה֙ עֵינֵיכֶ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֖יתִי בְּמִצְרָ֑יִם וַתֵּשְׁב֥וּ בַמִּדְבָּ֖ר יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ wayitseʿaqu ʾel־yehwah wayasem maʾafel beyneykhem ׀ uveyn hamitseriym wayaveʾ ʿalayw ʾet־hayam wayekhasehu watireʾeynah ʿeyneykhem ʾet ʾasher־ʿasiytiy bemitserayim wateshevu vamidebar yamiym rabiym׃
8 [וָאָבִאָה כ] (וָאָבִ֣יא ק) אֶתְכֶ֗ם אֶל־אֶ֤רֶץ הָאֱמֹרִי֙ הַיֹּושֵׁב֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ אִתְּכֶ֑ם וָאֶתֵּ֨ן אֹותָ֤ם בְּיֶדְכֶם֙ וַתִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַרְצָ֔ם וָאַשְׁמִידֵ֖ם מִפְּנֵיכֶֽם׃ [waʾaviʾah kh] (waʾaviyʾ q) ʾetekhem ʾel־ʾerets haʾemoriy hayowshev beʿever hayareden wayilaḥamu ʾitekhem waʾeten ʾowtam beyedekhem watiyreshu ʾet־ʾaretsam waʾashemiydem mipeneykhem׃
9 וַיָּ֨קָם בָּלָ֤ק בֶּן־צִפֹּור֙ מֶ֣לֶךְ מֹואָ֔ב וַיִּלָּ֖חֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א לְבִלְעָ֥ם בֶּן־בְּעֹ֖ור לְקַלֵּ֥ל אֶתְכֶֽם׃ wayaqam balaq ben־tsipowr melekhe mowʾav wayilaḥem beyiseraʾel wayishelaḥ wayiqeraʾ levileʿam ben־beʿowr leqalel ʾetekhem׃
10 וְלֹ֥א אָבִ֖יתִי לִשְׁמֹ֣עַ לְבִלְעָ֑ם וַיְבָ֤רֶךְ בָּרֹוךְ֙ אֶתְכֶ֔ם וָאַצִּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֹֽו׃ weloʾ ʾaviytiy lishemoaʿ levileʿam wayevarekhe barowkhe ʾetekhem waʾatsil ʾetekhem miyadow׃
11 וַתַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֮ וַתָּבֹ֣אוּ אֶל־יְרִיחֹו֒ וַיִּלָּחֲמ֣וּ בָכֶ֣ם בַּעֲלֵֽי־יְ֠רִיחֹו הָֽאֱמֹרִ֨י וְהַפְּרִזִּ֜י וְהַֽכְּנַעֲנִ֗י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַגִּרְגָּשִׁ֔י הַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וָאֶתֵּ֥ן אֹותָ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃ wataʿaveru ʾet־hayareden watavoʾu ʾel־yeriyḥow wayilaḥamu vakhem baʿaley־yeriyḥow haʾemoriy wehaperiziy wehakenaʿaniy wehaḥitiy wehagiregashiy haḥiuiy wehayevusiy waʾeten ʾowtam beyedekhem׃
12 וָאֶשְׁלַ֤ח לִפְנֵיכֶם֙ אֶת־הַצִּרְעָ֔ה וַתְּגָ֤רֶשׁ אֹותָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם שְׁנֵ֖י מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֑י לֹ֥א בְחַרְבְּךָ֖ וְלֹ֥א בְקַשְׁתֶּֽךָ׃ waʾeshelaḥ lifeneykhem ʾet־hatsireʿah wategaresh ʾowtam mipeneykhem sheney malekhey haʾemoriy loʾ veḥarebekha weloʾ veqashetekha׃
13 וָאֶתֵּ֨ן לָכֶ֜ם אֶ֣רֶץ ׀ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָגַ֣עְתָּ בָּ֗הּ וְעָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־בְנִיתֶ֔ם וַתֵּשְׁב֖וּ בָּהֶ֑ם כְּרָמִ֤ים וְזֵיתִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נְטַעְתֶּ֔ם אַתֶּ֖ם אֹכְלִֽים׃ waʾeten lakhem ʾerets ׀ ʾasher loʾ־yagaʿeta bah weʿariym ʾasher loʾ־veniytem wateshevu bahem keramiym wezeytiym ʾasher loʾ־neṭaʿetem ʾatem ʾokheliym׃
Note · Josué 24.1–13
La mémoire du don corrige l’illusion d’une origine autosuffisante
Le récit rappelle que les ancêtres servaient d’autres dieux et que les habitants disposent de villes et de plantations qu’ils n’ont pas créées. L’identité ne repose donc pas sur une pureté initiale ni sur la seule force du peuple. Cette gratitude ne doit cependant pas rendre invisibles ceux dont le récit a raconté l’éviction ou la mort.
14 וְעַתָּ֞ה יְר֧אוּ אֶת־יְהוָ֛ה וְעִבְד֥וּ אֹתֹ֖ו בְּתָמִ֣ים וּבֶֽאֱמֶ֑ת וְהָסִ֣ירוּ אֶת־אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר֩ עָבְד֨וּ אֲבֹותֵיכֶ֜ם בְּעֵ֤בֶר הַנָּהָר֙ וּבְמִצְרַ֔יִם וְעִבְד֖וּ אֶת־יְהוָֽה׃ weʿatah yerʾu ʾet־yehwah weʿivedu ʾotow betamiym uveʾemet wehasiyru ʾet־ʾelohiym ʾasher ʿavedu ʾavowteykhem beʿever hanahar uvemitserayim weʿivedu ʾet־yehwah׃
15 וְאִם֩ רַ֨ע בְּֽעֵינֵיכֶ֜ם לַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֗ה בַּחֲר֨וּ לָכֶ֣ם הַיֹּום֮ אֶת־מִ֣י תַעֲבֹדוּן֒ אִ֣ם אֶת־אֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁר־עָבְד֣וּ אֲבֹותֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ [בְּעֵבֶר כ] (מֵעֵ֣בֶר ק) הַנָּהָ֔ר וְאִם֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְאָנֹכִ֣י וּבֵיתִ֔י נַעֲבֹ֖ד אֶת־יְהוָֽה׃ פ weʾim raʿ beʿeyneykhem laʿavod ʾet־yehwah baḥaru lakhem hayowm ʾet־miy taʿavodun ʾim ʾet־ʾelohiym ʾasher־ʿavedu ʾavowteykhem ʾasher [beʿever kh] (meʿever q) hanahar weʾim ʾet־ʾelohey haʾemoriy ʾasher ʾatem yosheviym beʾaretsam weʾanokhiy uveytiy naʿavod ʾet־yehwah׃ f
16 וַיַּ֤עַן הָעָם֙ וַיֹּ֔אמֶר חָלִ֣ילָה לָּ֔נוּ מֵעֲזֹ֖ב אֶת־יְהוָ֑ה לַעֲבֹ֖ד אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃ wayaʿan haʿam wayoʾmer ḥaliylah lanu meʿazov ʾet־yehwah laʿavod ʾelohiym ʾaḥeriym׃
17 כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הוּא֩ הַמַּעֲלֶ֨ה אֹתָ֧נוּ וְאֶת־אֲבֹותֵ֛ינוּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים וַאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה לְעֵינֵ֗ינוּ אֶת־הָאֹתֹ֤ות הַגְּדֹלֹות֙ הָאֵ֔לֶּה וַֽיִּשְׁמְרֵ֗נוּ בְּכָל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְנוּ בָ֔הּ וּבְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָבַ֖רְנוּ בְּקִרְבָּֽם׃ kiy yehwah ʾeloheynu huʾ hamaʿaleh ʾotanu weʾet־ʾavowteynu meʾerets mitserayim mibeyt ʿavadiym waʾasher ʿasah leʿeyneynu ʾet־haʾotowt hagedolowt haʾeleh wayishemerenu bekhal־haderekhe ʾasher halakhenu vah uvekhol haʿamiym ʾasher ʿavarenu beqirebam׃
18 וַיְגָ֨רֶשׁ יְהוָ֜ה אֶת־כָּל־הָעַמִּ֗ים וְאֶת־הָאֱמֹרִ֛י יֹשֵׁ֥ב הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵ֑ינוּ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ נַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֔ה כִּי־ה֖וּא אֱלֹהֵֽינוּ׃ ס wayegaresh yehwah ʾet־kal־haʿamiym weʾet־haʾemoriy yoshev haʾarets mipaneynu gam־ʾanaḥenu naʿavod ʾet־yehwah kiy־huʾ ʾeloheynu׃ s
Note · Josué 24.14–18
Choisir de servir est une réponse à une histoire reçue
Josué engage sa maison et demande une décision à l’assemblée. Le peuple répond en rappelant la délivrance plutôt qu’en revendiquant sa propre excellence. La parole du chef sur sa maison ne donne pas aujourd’hui un droit de contrainte sur la conscience des proches ; elle énonce ici son engagement dans le cadre collectif du récit.
19 וַיֹּ֨אמֶר יְהֹושֻׁ֜עַ אֶל־הָעָ֗ם לֹ֤א תֽוּכְלוּ֙ לַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֔ה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים קְדֹשִׁ֖ים ה֑וּא אֵֽל־קַנֹּ֣וא ה֔וּא לֹֽא־יִשָּׂ֥א לְפִשְׁעֲכֶ֖ם וּלְחַטֹּאותֵיכֶֽם׃ wayoʾmer yehowshuaʿ ʾel־haʿam loʾ tukhelu laʿavod ʾet־yehwah kiy־ʾelohiym qedoshiym huʾ ʾel־qanowʾ huʾ loʾ־yisaʾ lefisheʿakhem uleḥaṭoʾwteykhem׃
20 כִּ֤י תַֽעַזְבוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֖ם אֱלֹהֵ֣י נֵכָ֑ר וְשָׁ֨ב וְהֵרַ֤ע לָכֶם֙ וְכִלָּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אַחֲרֵ֖י אֲשֶׁר־הֵיטִ֥יב לָכֶֽם׃ kiy taʿazevu ʾet־yehwah waʿavadetem ʾelohey nekhar weshav weheraʿ lakhem wekhilah ʾetekhem ʾaḥarey ʾasher־heyṭiyv lakhem׃
21 וַיֹּ֥אמֶר הָעָ֖ם אֶל־יְהֹושֻׁ֑עַ לֹ֕א כִּ֥י אֶת־יְהוָ֖ה נַעֲבֹֽד׃ wayoʾmer haʿam ʾel־yehowshuaʿ loʾ kiy ʾet־yehwah naʿavod׃
22 וַיֹּ֨אמֶר יְהֹושֻׁ֜עַ אֶל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ בָּכֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֞ם בְּחַרְתֶּ֥ם לָכֶ֛ם אֶת־יְהוָ֖ה לַעֲבֹ֣ד אֹותֹ֑ו וַיֹּאמְר֖וּ עֵדִֽים׃ wayoʾmer yehowshuaʿ ʾel־haʿam ʿediym ʾatem bakhem kiy־ʾatem beḥaretem lakhem ʾet־yehwah laʿavod ʾowtow wayoʾmeru ʿediym׃
23 וְעַתָּ֕ה הָסִ֛ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֥י הַנֵּכָ֖ר אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהַטּוּ֙ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ weʿatah hasiyru ʾet־ʾelohey hanekhar ʾasher beqirebekhem wehaṭu ʾet־levavekhem ʾel־yehwah ʾelohey yiseraʾel׃
24 וַיֹּאמְר֥וּ הָעָ֖ם אֶל־יְהֹושֻׁ֑עַ אֶת־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ נַעֲבֹ֔ד וּבְקֹולֹ֖ו נִשְׁמָֽע׃ wayoʾmeru haʿam ʾel־yehowshuaʿ ʾet־yehwah ʾeloheynu naʿavod uveqowlow nishemaʿ׃
Note · Josué 24.19–24
La gravité de l’alliance résiste à un oui sans conséquence
La réponse sévère de Josué sur l’incapacité et le non-pardon confronte le peuple à la sainteté de Dieu et au danger de l’infidélité. Elle ne doit pas être isolée comme si toute la Bible niait la possibilité du pardon. L’exigence concrète d’ôter les dieux étrangers donne un contenu au choix proclamé.
25 וַיִּכְרֹ֨ת יְהֹושֻׁ֧עַ בְּרִ֛ית לָעָ֖ם בַּיֹּ֣ום הַה֑וּא וַיָּ֥שֶׂם לֹ֛ו חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט בִּשְׁכֶֽם׃ wayikherot yehowshuaʿ beriyt laʿam bayowm hahuʾ wayasem low ḥoq umishepaṭ bishekhem׃
26 וַיִּכְתֹּ֤ב יְהֹושֻׁ֙עַ֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה בְּסֵ֖פֶר תֹּורַ֣ת אֱלֹהִ֑ים וַיִּקַּח֙ אֶ֣בֶן גְּדֹולָ֔ה וַיְקִימֶ֣הָ שָּׁ֔ם תַּ֚חַת הָֽאַלָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּמִקְדַּ֥שׁ יְהוָֽה׃ ס wayikhetov yehowshuaʿ ʾet־hadevariym haʾeleh besefer towrat ʾelohiym wayiqaḥ ʾeven gedowlah wayeqiymeah sham taḥat haʾalah ʾasher bemiqedash yehwah׃ s
27 וַיֹּ֨אמֶר יְהֹושֻׁ֜עַ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם הִנֵּ֨ה הָאֶ֤בֶן הַזֹּאת֙ תִּֽהְיֶה־בָּ֣נוּ לְעֵדָ֔ה כִּֽי־הִ֣יא שָׁמְעָ֗ה אֵ֚ת כָּל־אִמְרֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר עִמָּ֑נוּ וְהָיְתָ֤ה בָכֶם֙ לְעֵדָ֔ה פֶּֽן־תְּכַחֲשׁ֖וּן בֵּאלֹהֵיכֶֽם׃ wayoʾmer yehowshuaʿ ʾel־kal־haʿam hineh haʾeven hazoʾt tiheyeh־banu leʿedah kiy־hiyʾ shameʿah ʾet kal־ʾimerey yehwah ʾasher diber ʿimanu wehayetah vakhem leʿedah pen־tekhaḥashun beʾloheykhem׃
28 וַיְשַׁלַּ֤ח יְהֹושֻׁ֙עַ֙ אֶת־הָעָ֔ם אִ֖ישׁ לְנַחֲלָתֹֽו׃ פ wayeshalaḥ yehowshuaʿ ʾet־haʿam ʾiysh lenaḥalatow׃ f
Note · Josué 24.25–28
La pierre témoin renvoie les paroles à ceux qui les ont prononcées
L’écriture de l’engagement et le signe de pierre prolongent le rassemblement. L’image de la pierre qui entend relève d’une personnification de témoin, non d’une affirmation sur la conscience des objets. Le monument doit garder la mémoire de la parole lorsque chacun sera retourné dans son héritage.
29 וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיָּ֛מָת יְהֹושֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃ wayehiy ʾaḥarey hadevariym haʾeleh wayamat yehowshuaʿ bin־nun ʿeved yehwah ben־meʾah waʿeser shaniym׃
30 וַיִּקְבְּר֤וּ אֹתֹו֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָתֹ֔ו בְּתִמְנַת־סֶ֖רַח אֲשֶׁ֣ר בְּהַר־אֶפְרָ֑יִם מִצְּפֹ֖ון לְהַר־גָּֽעַשׁ ׃ wayiqeberu ʾotow bigevul naḥalatow betimenat־seraḥ ʾasher behar־ʾeferayim mitsefown lehar־gaʿash ׃
31 וַיַּעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־יְהוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהֹושֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל ׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהֹושֻׁ֔עַ וַאֲשֶׁ֣ר יָדְע֗וּ אֵ֚ת כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃ wayaʿavod yiseraʾel ʾet־yehwah kol yemey yehowshuaʿ wekhol ׀ yemey hazeqeniym ʾasher heʾeriykhu yamiym ʾaḥarey yehowshuaʿ waʾasher yadeʿu ʾet kal־maʿaseh yehwah ʾasher ʿasah leyiseraʾel׃
32 וְאֶת־עַצְמֹ֣ות יֹ֠וסֵף אֲשֶׁר־הֶעֱל֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל ׀ מִמִּצְרַיִם֮ קָבְר֣וּ בִשְׁכֶם֒ בְּחֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר קָנָ֧ה יַעֲקֹ֛ב מֵאֵ֛ת בְּנֵֽי־חֲמֹ֥ור אֲבִֽי־שְׁכֶ֖ם בְּמֵאָ֣ה קְשִׂיטָ֑ה וַיִּֽהְי֥וּ לִבְנֵֽי־יֹוסֵ֖ף לְנַחֲלָֽה׃ weʾet־ʿatsemowt yowsef ʾasher־heʿelu veney־yiseraʾel ׀ mimitserayim qaveru vishekhem beḥeleqat hasadeh ʾasher qanah yaʿaqov meʾet beney־ḥamowr ʾaviy־shekhem bemeʾah qesiyṭah wayiheyu liveney־yowsef lenaḥalah׃
33 וְאֶלְעָזָ֥ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן מֵ֑ת וַיִּקְבְּר֣וּ אֹתֹ֗ו בְּגִבְעַת֙ פִּֽינְחָ֣ס בְּנֹ֔ו אֲשֶׁ֥ר נִתַּן־לֹ֖ו בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם׃ weʾeleʿazar ben־ʾaharon met wayiqeberu ʾotow begiveʿat piyneḥas benow ʾasher nitan־low behar ʾeferayim׃
Note · Josué 24.29–33
Les sépultures achèvent un livre sans achever l’histoire
Josué meurt reconnu comme serviteur de Dieu ; les os de Joseph, emportés d’Égypte selon Exode 13.19, sont déposés à Sichem. Éléazar meurt à son tour. La fidélité de la génération des anciens est reconnue, mais elle ne peut être transmise comme un bien automatique : le livre des Juges posera de nouveau la question de la mémoire et de l’écoute.