Deutéronome 16

¹ שָׁמֹור֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הֹוצִ֨יאֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה׃ shamowr ʾet־ḥodesh haʾaviyv weʿasiyta pesaḥ layhwah ʾeloheykha kiy beḥodesh haʾaviyv howtsiyʾakha yehwah ʾeloheykha mimitserayim layelah׃

² וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקֹום֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֔ה לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמֹ֖ו שָֽׁם׃ wezavaḥeta pesaḥ layhwah ʾeloheykha tsoʾn uvaqar bamaqowm ʾasher־yiveḥar yehwah leshaken shemow sham׃

³ לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצֹּ֖ות לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּזֹ֗ון יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּ֗ר אֶת־יֹ֤ום צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ loʾ־toʾkhal ʿalayw ḥamets shiveʿat yamiym toʾkhal־ʿalayw matsowt leḥem ʿoniy kiy veḥipazown yatsaʾta meʾerets mitserayim lemaʿan tizekor ʾet־yowm tseʾtekha meʾerets mitserayim kol yemey ḥayeykha׃

⁴ וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֥ שְׂאֹ֛ר בְּכָל־גְּבֻלְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְלֹא־יָלִ֣ין מִן־הַבָּשָׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר תִּזְבַּ֥ח בָּעֶ֛רֶב בַּיֹּ֥ום הָרִאשֹׁ֖ון לַבֹּֽקֶר׃ weloʾ־yeraʾeh lekha seʾor bekhal־gevulekha shiveʿat yamiym weloʾ־yaliyn min־habasar ʾasher tizebaḥ baʿerev bayowm hariʾshown laboqer׃

⁵ לֹ֥א תוּכַ֖ל לִזְבֹּ֣חַ אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ loʾ tukhal lizeboaḥ ʾet־hapasaḥ beʾaḥad sheʿareykha ʾasher־yehwah ʾeloheykha noten lakhe׃

⁶ כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּקֹ֞ום אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמֹ֔ו שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב כְּבֹ֣וא הַשֶּׁ֔מֶשׁ מֹועֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם׃ kiy ʾim־ʾel־hamaqowm ʾasher־yiveḥar yehwah ʾeloheykha leshaken shemow sham tizebaḥ ʾet־hapesaḥ baʿarev kevowʾ hashemesh mowʿed tseʾtekha mimitserayim׃

⁷ וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔ בַּמָּקֹ֕ום אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בֹּ֑ו וּפָנִ֣יתָ בַבֹּ֔קֶר וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽיךָ׃ uvishaleta weʾakhaleta bamaqowm ʾasher yiveḥar yehwah ʾeloheykha bow ufaniyta vaboqer wehalakheta leʾohaleykha׃

⁸ שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצֹּ֑ות וּבַיֹּ֣ום הַשְּׁבִיעִ֗י עֲצֶ֙רֶת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה מְלָאכָֽה׃ ס sheshet yamiym toʾkhal matsowt uvayowm hasheviyʿiy ʿatseret layhwah ʾeloheykha loʾ taʿaseh melaʾkhah׃ s

Note · Deutéronome 16.1–8

La Pâque rappelle une sortie qui n’a pas été produite par le peuple

Le repas et les pains inscrivent la délivrance dans le calendrier. Le lieu choisi organise cette célébration dans la logique du livre. La lecture chrétienne peut y reconnaître la mémoire pascale sans déclarer vide ou dépassée toute signification de la fête juive.

⁹ שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפָּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֹֽות׃ shiveʿah shavuʿot tisepar־lakhe mehaḥel ḥeremesh baqamah taḥel lisepor shiveʿah shavuʿowt׃

¹⁰ וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעֹות֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ weʿasiyta ḥag shavuʿowt layhwah ʾeloheykha misat nidevat yadekha ʾasher titen kaʾasher yevarekhekha yehwah ʾeloheykha׃

¹¹ וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּתֹ֥ום וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּקֹ֗ום אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמֹ֖ו שָֽׁם׃ wesamaḥeta lifeney ׀ yehwah ʾeloheykha ʾatah uvinekha uvitekha weʿavedekha waʾamatekha wehalewiy ʾasher bisheʿareykha wehager wehayatowm wehaʾalemanah ʾasher beqirebekha bamaqowm ʾasher yiveḥar yehwah ʾeloheykha leshaken shemow sham׃

¹² וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ פ wezakhareta kiy־ʿeved hayiyta bemitserayim weshamareta weʿasiyta ʾet־haḥuqiym haʾeleh׃ f

Note · Deutéronome 16.9–12

La reconnaissance s’accompagne d’une inclusion

Le don est lié à la bénédiction reçue et la joie réunit la maison, les serviteurs, le Lévite, l’étranger, l’orphelin et la veuve. Le texte ne mesure donc pas la fête au seul confort de ceux qui peuvent la financer. Le souvenir de l’esclavage en règle la portée sociale.

¹³ חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ׃ ḥag hasukot taʿaseh lekha shiveʿat yamiym beʾasepekha migarenekha umiyiqevekha׃

¹⁴ וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּתֹ֥ום וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃ wesamaḥeta beḥagekha ʾatah uvinekha uvitekha weʿavedekha waʾamatekha wehalewiy wehager wehayatowm wehaʾalemanah ʾasher bisheʿareykha׃

¹⁵ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּקֹ֖ום אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃ shiveʿat yamiym taḥog layhwah ʾeloheykha bamaqowm ʾasher־yiveḥar yehwah kiy yevarekhekha yehwah ʾeloheykha bekhol tevuʾatekha uvekhol maʿaseh yadeykha wehayiyta ʾakhe sameaḥ׃

¹⁶ שָׁלֹ֣ושׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כָל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקֹום֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצֹּ֛ות וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻעֹ֖ות וּבְחַ֣ג הַסֻּכֹּ֑ות וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָ֖ה רֵיקָֽם׃ shalowsh peʿamiym ׀ bashanah yeraʾeh khal־zekhurekha ʾet־peney ׀ yehwah ʾeloheykha bamaqowm ʾasher yiveḥar beḥag hamatsowt uveḥag hashavuʿowt uveḥag hasukowt weloʾ yeraʾeh ʾet־peney yehwah reyqam׃

¹⁷ אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָדֹ֑ו כְּבִרְכַּ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ ס ʾiysh kematenat yadow kevirekat yehwah ʾeloheykha ʾasher natan־lakhe׃ s

Note · Deutéronome 16.13–17

Se réjouir ne signifie pas oublier les autres

La fête des huttes accompagne le rassemblement des récoltes. Chacun apporte selon ce qu’il a reçu, et non pour prouver une valeur personnelle supérieure. La joie demandée doit être entendue dans ce partage ; elle ne peut servir à humilier ceux qui traversent un deuil ou une privation.

¹⁸ שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃ shofeṭiym weshoṭeriym titen־lekha bekhal־sheʿareykha ʾasher yehwah ʾeloheykha noten lekha lishevaṭeykha weshafeṭu ʾet־haʿam mishepaṭ־tsedeq׃

¹⁹ לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃ loʾ־taṭeh mishepaṭ loʾ takiyr paniym weloʾ־tiqaḥ shoḥad kiy hashoḥad yeʿauer ʿeyney ḥakhamiym wiysalef diverey tsadiyqim׃

²⁰ צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ ס tsedeq tsedeq tiredof lemaʿan tiḥeyeh weyarasheta ʾet־haʾarets ʾasher־yehwah ʾeloheykha noten lakhe׃ s

²¹ לֹֽא־תִטַּ֥ע לְךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כָּל־עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃ ס loʾ־tiṭaʿ lekha ʾasherah kal־ʿets ʾetsel mizebaḥ yehwah ʾeloheykha ʾasher taʿaseh־lakhe׃ s

²² וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ ס weloʾ־taqiym lekha matsevah ʾasher saneʾ yehwah ʾeloheykha׃ s

Note · Deutéronome 16.18–22

Une justice qui refuse l’argent corrupteur

Les juges doivent poursuivre le droit sans favoriser une personne ni recevoir un cadeau qui déforme leur jugement. Les dernières prescriptions maintiennent aussi une distinction cultuelle. Le lieu religieux ne doit pas devenir un écran derrière lequel la corruption des décisions serait moins grave.