1 כִּֽי־תֵצֵ֨א לַמִּלְחָמָ֜ה עַל־אֹיְבֶ֗יךָ וְֽרָאִ֜יתָ ס֤וּס וָרֶ֙כֶב֙ עַ֚ם רַ֣ב מִמְּךָ֔ לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם כִּֽי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ הַמַּֽעַלְךָ֖ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ kiy־tetseʾ lamileḥamah ʿal־ʾoyeveykha weraʾiyta sus warekhev ʿam rav mimekha loʾ tiyraʾ mehem kiy־yehwah ʾeloheykha ʿimakhe hamaʿalekha meʾerets mitserayim׃
2 וְהָיָ֕ה כְּקָֽרָבְכֶ֖ם אֶל־הַמִּלְחָמָ֑ה וְנִגַּ֥שׁ הַכֹּהֵ֖ן וְדִבֶּ֥ר אֶל־הָעָֽם׃ wehayah keqaravekhem ʾel־hamileḥamah wenigash hakohen wediber ʾel־haʿam׃
3 וְאָמַ֤ר אֲלֵהֶם֙ שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיֹּ֛ום לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם אַל־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל־תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם׃ weʾamar ʾalehem shemaʿ yiseraʾel ʾatem qereviym hayowm lamileḥamah ʿal־ʾoyeveykhem ʾal־yerakhe levavekhem ʾal־tiyreʾu weʾal־taḥepezu weʾal־taʿaretsu mipeneyhem׃
4 כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם הַהֹלֵ֖ךְ עִמָּכֶ֑ם לְהִלָּחֵ֥ם לָכֶ֛ם עִם־אֹיְבֵיכֶ֖ם לְהֹושִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם׃ kiy yehwah ʾeloheykhem haholekhe ʿimakhem lehilaḥem lakhem ʿim־ʾoyeveykhem lehowshiyʿa ʾetekhem׃
5 וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֮ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכֹ֔ו יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵיתֹ֑ו פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ׃ wediberu hashoṭeriym ʾel־haʿam leʾmor miy־haʾiysh ʾasher banah vayit־ḥadash weloʾ ḥanakhow yelekhe weyashov leveytow pen־yamut bamileḥamah weʾiysh ʾaḥer yaḥenekhenu׃
6 וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּלֹ֔ו יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵיתֹ֑ו פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ׃ umiy־haʾiysh ʾasher־naṭaʿ kerem weloʾ ḥilelow yelekhe weyashov leveytow pen־yamut bamileḥamah weʾiysh ʾaḥer yeḥalelenu׃
7 וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵיתֹ֑ו פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה׃ umiy־haʾiysh ʾasher־ʾeras ʾishah weloʾ leqaḥah yelekhe weyashov leveytow pen־yamut bamileḥamah weʾiysh ʾaḥer yiqaḥenah׃
8 וְיָסְפ֣וּ הַשֹּׁטְרִים֮ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָם֒ וְאָמְר֗וּ מִי־הָאִ֤ישׁ הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵיתֹ֑ו וְלֹ֥א יִמַּ֛ס אֶת־לְבַ֥ב אֶחָ֖יו כִּלְבָבֹֽו׃ weyasefu hashoṭeriym ledaber ʾel־haʿam weʾameru miy־haʾiysh hayareʾ werakhe halevav yelekhe weyashov leveytow weloʾ yimas ʾet־levav ʾeḥayw kilevavow׃
9 וְהָיָ֛ה כְּכַלֹּ֥ת הַשֹּׁטְרִ֖ים לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָ֑ם וּפָ֥קְד֛וּ שָׂרֵ֥י צְבָאֹ֖ות בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃ ס wehayah kekhalot hashoṭeriym ledaber ʾel־haʿam ufaqedu sarey tsevaʾowt beroʾsh haʿam׃ s
Note · Deutéronome 20.1–9
La mobilisation ne rend pas tous les projets de vie négligeables
La maison, la vigne et le mariage peuvent motiver un retour, ainsi que la peur de combattre. Le texte reconnaît que les hommes ne sont pas seulement des moyens militaires. Cette attention demeure dans un cadre ancien de guerre et n’en fait pas un modèle complet de protection des personnes.
10 כִּֽי־תִקְרַ֣ב אֶל־עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֹֽום׃ kiy־tiqerav ʾel־ʿiyr lehilaḥem ʿaleyha weqaraʾta ʾeleyha leshalowm׃
11 וְהָיָה֙ אִם־שָׁלֹ֣ום תַּֽעַנְךָ֔ וּפָתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כָּל־הָעָ֣ם הַנִּמְצָא־בָ֗הּ יִהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַעֲבָדֽוּךָ׃ wehayah ʾim־shalowm taʿanekha ufateḥah lakhe wehayah kal־haʿam hanimetsaʾ־vah yiheyu lekha lamas waʿavadukha׃
12 וְאִם־לֹ֤א תַשְׁלִים֙ עִמָּ֔ךְ וְעָשְׂתָ֥ה עִמְּךָ֖ מִלְחָמָ֑ה וְצַרְתָּ֖ עָלֶֽיהָ׃ weʾim־loʾ tasheliym ʿimakhe weʿasetah ʿimekha mileḥamah wetsareta ʿaleyha׃
13 וּנְתָנָ֛הּ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־כָּל־זְכוּרָ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃ unetanah yehwah ʾeloheykha beyadekha wehikiyta ʾet־kal־zekhurah lefiy־ḥarev׃
14 רַ֣ק הַ֠נָּשִׁים וְהַטַּ֨ף וְהַבְּהֵמָ֜ה וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בָעִ֛יר כָּל־שְׁלָלָ֖הּ תָּבֹ֣ז לָ֑ךְ וְאָֽכַלְתָּ֙ אֶת־שְׁלַ֣ל אֹיְבֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָֽךְ׃ raq hanashiym wehaṭaf wehabehemah wekhol ʾasher yiheyeh vaʿiyr kal־shelalah tavoz lakhe weʾakhaleta ʾet־shelal ʾoyeveykha ʾasher natan yehwah ʾeloheykha lakhe׃
15 כֵּ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ לְכָל־הֶ֣עָרִ֔ים הָרְחֹקֹ֥ת מִמְּךָ֖ מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֛ר לֹא־מֵעָרֵ֥י הַגֹּֽויִם־הָאֵ֖לֶּה הֵֽנָּה׃ ken taʿaseh lekhal־heʿariym hareḥoqot mimekha meʾod ʾasher loʾ־meʿarey hagowyim־haʾeleh henah׃
16 רַ֗ק מֵעָרֵ֤י הָֽעַמִּים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כָּל־נְשָׁמָֽה׃ raq meʿarey haʿamiym haʾeleh ʾasher yehwah ʾeloheykha noten lekha naḥalah loʾ teḥayeh kal־neshamah׃
17 כִּֽי־הַחֲרֵ֣ם תַּחֲרִימֵ֗ם הַחִתִּ֤י וְהָאֱמֹרִי֙ הַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ kiy־haḥarem taḥariymem haḥitiy wehaʾemoriy hakenaʿaniy wehaperiziy haḥiuiy wehayevusiy kaʾasher tsiuekha yehwah ʾeloheykha׃
18 לְמַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יְלַמְּד֤וּ אֶתְכֶם֙ לַעֲשֹׂ֔ות כְּכֹל֙ תֹּֽועֲבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם וַחֲטָאתֶ֖ם לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ ס lemaʿan ʾasher loʾ־yelamedu ʾetekhem laʿasowt kekhol towʿavotam ʾasher ʿasu leʾloheyhem waḥaṭaʾtem layhwah ʾeloheykhem׃ s
Note · Deutéronome 20.10–18
La paix proposée n’est pas une égalité entre les parties
La ville qui accepte doit se soumettre au travail imposé ; celle qui résiste subit mort des hommes et captivité des autres. Les villes du pays reçoivent une prescription de destruction plus radicale. Employer seulement le mot paix masquerait donc les conséquences réelles décrites pour les habitants.
19 כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹתֹ֖ו לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֹֽור׃ kiy־tatsur ʾel־ʿiyr yamiym rabiym lehilaḥem ʿaleyha letafesah loʾ־tasheḥiyt ʾet־ʿetsah linedoaḥ ʿalayw garezen kiy mimenu toʾkhel weʾotow loʾ tikherot kiy haʾadam ʿets hasadeh lavoʾ mipaneykha bamatsowr׃
20 רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹתֹ֥ו תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצֹ֗ור עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ׃ פ raq ʿets ʾasher־tedaʿ kiy־loʾ־ʿets maʾakhal huʾ ʾotow tasheḥiyt wekharata uvaniyta matsowr ʿal־haʿiyr ʾasher־hiwʾ ʿosah ʿimekha mileḥamah ʿad ridetah׃ f
Note · Deutéronome 20.19–20
L’urgence militaire ne justifie pas toute destruction
Les arbres fruitiers ne doivent pas être abattus pour le siège. Le texte introduit une limite au milieu de la violence. Cette protection ne résout pas la question de la vie des habitants ; elle rappelle néanmoins qu’un affrontement ne rend pas tout usage du monde et de ses ressources indifférent.