Juges 2

¹ וַיַּ֧עַל מַלְאַךְ־יְהוָ֛ה מִן־הַגִּלְגָּ֖ל אֶל־הַבֹּכִ֑ים ף וַיֹּאמֶר֩ אַעֲלֶ֨ה אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וָאֹמַ֕ר לֹֽא־אָפֵ֧ר בְּרִיתִ֛י אִתְּכֶ֖ם לְעֹולָֽם׃ wayaʿal maleʾakhe־yehwah min־hagilegal ʾel־habokhiym f wayoʾmer ʾaʿaleh ʾetekhem mimitserayim waʾaviyʾ ʾetekhem ʾel־haʾarets ʾasher nishebaʿetiy laʾavoteykhem waʾomar loʾ־ʾafer beriytiy ʾitekhem leʿowlam׃

² וְאַתֶּ֗ם לֹֽא־תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֹֽושְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחֹותֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקֹלִ֖י מַה־זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם׃ weʾatem loʾ־tikheretu veriyt leyowshevey haʾarets hazoʾt mizebeḥowteyhem titotsun weloʾ־shemaʿetem beqoliy mah־zoʾt ʿasiytem׃

³ וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹֽא־אֲגָרֵ֥שׁ אֹותָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמֹוקֵֽשׁ׃ wegam ʾamaretiy loʾ־ʾagaresh ʾowtam mipeneykhem wehayu lakhem letsidiym weʾloheyhem yiheyu lakhem lemowqesh׃

⁴ וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הָעָ֛ם אֶת־קֹולָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ׃ wayehiy kedaber maleʾakhe yehwah ʾet־hadevariym haʾeleh ʾel־kal־beney yiseraʾel wayiseʾu haʿam ʾet־qowlam wayiveku׃

⁵ וַֽיִּקְרְא֛וּ שֵֽׁם־הַמָּקֹ֥ום הַה֖וּא בֹּכִ֑ים וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֖ם לַֽיהוָֽה׃ פ wayiqereʾu shem־hamaqowm hahuʾ bokhiym wayizebeḥu־sham layhwah׃ f

Note · Juges 2.1–5

Les larmes ne constituent pas encore toute une conversion

À Bokim, l’envoyé rappelle la sortie d’Égypte et l’engagement d’alliance. Le peuple pleure et offre des sacrifices. La suite montre pourtant que cette émotion ne met pas fin à l’infidélité. Le texte reconnaît la réaction publique sans la présenter comme une preuve suffisante de transformation durable des pratiques.

⁶ וַיְשַׁלַּ֥ח יְהֹושֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּלְכ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לְנַחֲלָתֹ֖ו לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃ wayeshalaḥ yehowshuaʿ ʾet־haʿam wayelekhu veney־yiseraʾel ʾiysh lenaḥalatow lareshet ʾet־haʾarets׃

⁷ וַיַּעַבְד֤וּ הָעָם֙ אֶת־יְהוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהֹושֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל ׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהֹושׁ֔וּעַ אֲשֶׁ֣ר רָא֗וּ אֵ֣ת כָּל־מַעֲשֵׂ֤ה יְהוָה֙ הַגָּדֹ֔ול אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃ wayaʿavedu haʿam ʾet־yehwah kol yemey yehowshuaʿ wekhol ׀ yemey hazeqeniym ʾasher heʾeriykhu yamiym ʾaḥarey yehowshuaʿ ʾasher raʾu ʾet kal־maʿaseh yehwah hagadowl ʾasher ʿasah leyiseraʾel׃

⁸ וַיָּ֛מָת יְהֹושֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃ wayamat yehowshuaʿ bin־nun ʿeved yehwah ben־meʾah waʿeser shaniym׃

⁹ וַיִּקְבְּר֤וּ אֹותֹו֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָתֹ֔ו בְּתִמְנַת־חֶ֖רֶס בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם מִצְּפֹ֖ון לְהַר־גָּֽעַשׁ׃ wayiqeberu ʾowtow bigevul naḥalatow betimenat־ḥeres behar ʾeferayim mitsefown lehar־gaʿash׃

¹⁰ וְגַם֙ כָּל־הַדֹּ֣ור הַה֔וּא נֶאֶסְפ֖וּ אֶל־אֲבֹותָ֑יו וַיָּקָם֩ דֹּ֨ור אַחֵ֜ר אַחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָֽדְעוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְגַם֙ אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃ ס wegam kal־hadowr hahuʾ neʾesefu ʾel־ʾavowtayw wayaqam dowr ʾaḥer ʾaḥareyhem ʾasher loʾ־yadeʿu ʾet־yehwah wegam ʾet־hamaʿaseh ʾasher ʿasah leyiseraʾel׃ s

Note · Juges 2.6–10

Une génération peut recevoir des lieux sans recevoir une mémoire vécue

Le retour au temps de Josué rejoint la fin du livre précédent. Ne pas connaître Dieu et son œuvre désigne ici une rupture dans la relation et la mémoire collective. Le passage ne permet pas d’accuser indistinctement les jeunes ni d’affirmer que tous les anciens auraient toujours parfaitement transmis ce qu’ils avaient reçu.

¹¹ וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־הַבְּעָלִֽים׃ wayaʿasu veney־yiseraʾel ʾet־haraʿ beʿeyney yehwah wayaʿavedu ʾet־habeʿaliym׃

¹² וַיַּעַזְב֞וּ אֶת־יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹותָ֗ם הַמֹּוצִ֣יא אֹותָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַיֵּלְכ֞וּ אַחֲרֵ֣י ׀ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣ותֵיהֶ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת־יְהוָֽה ׃ wayaʿazevu ʾet־yehwah ׀ ʾelohey ʾavowtam hamowtsiyʾ ʾowtam meʾerets mitserayim wayelekhu ʾaḥarey ׀ ʾelohiym ʾaḥeriym meʾelohey haʿamiym ʾasher seviyvowteyhem wayishetaḥawu lahem wayakheʿisu ʾet־yehwah ׃

¹³ וַיַּעַזְב֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וַיַּעַבְד֥וּ לַבַּ֖עַל וְלָעַשְׁתָּרֹֽות׃ wayaʿazevu ʾet־yehwah wayaʿavedu labaʿal welaʿashetarowt׃

¹⁴ וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּתְּנֵם֙ בְּיַד־שֹׁסִ֔ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אֹותָ֑ם וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם בְּיַ֤ד אֹֽויְבֵיהֶם֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹֽא־יָכְל֣וּ עֹ֔וד לַעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י אֹויְבֵיהֶֽם׃ wayiḥar־ʾaf yehwah beyiseraʾel wayitenem beyad־shosiym wayashosu ʾowtam wayimekerem beyad ʾowyeveyhem misaviyv weloʾ־yakhelu ʿowd laʿamod lifeney ʾowyeveyhem׃

¹⁵ בְּכֹ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר יָצְא֗וּ יַד־יְהוָה֙ הָיְתָה־בָּ֣ם לְרָעָ֔ה כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לָהֶ֑ם וַיֵּ֥צֶר לָהֶ֖ם מְאֹֽד׃ bekhol ׀ ʾasher yatseʾu yad־yehwah hayetah־bam leraʿah kaʾasher diber yehwah wekhaʾasher nishebaʿ yehwah lahem wayetser lahem meʾod׃

¹⁶ וַיָּ֥קֶם יְהוָ֖ה שֹֽׁפְטִ֑ים וַיֹּ֣ושִׁיע֔וּם מִיַּ֖ד שֹׁסֵיהֶֽם׃ wayaqem yehwah shofeṭiym wayowshiyʿum miyad shoseyhem׃

¹⁷ וְגַ֤ם אֶל־שֹֽׁפְטֵיהֶם֙ לֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֣י זָנ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֜רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הָלְכ֧וּ אֲבֹותָ֛ם לִשְׁמֹ֥עַ מִצְוֹת־יְהוָ֖ה לֹא־עָ֥שׂוּ כֵֽן׃ wegam ʾel־shofeṭeyhem loʾ shameʿu kiy zanu ʾaḥarey ʾelohiym ʾaḥeriym wayishetaḥawu lahem saru maher min־haderekhe ʾasher halekhu ʾavowtam lishemoaʿ mitseot־yehwah loʾ־ʿasu khen׃

¹⁸ וְכִֽי־הֵקִ֨ים יְהוָ֥ה ׀ לָהֶם֮ שֹֽׁפְטִים֒ וְהָיָ֤ה יְהוָה֙ עִם־הַשֹּׁפֵ֔ט וְהֹֽושִׁיעָם֙ מִיַּ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כֹּ֖ל יְמֵ֣י הַשֹּׁופֵ֑ט כִּֽי־יִנָּחֵ֤ם יְהוָה֙ מִנַּֽאֲקָתָ֔ם מִפְּנֵ֥י לֹחֲצֵיהֶ֖ם וְדֹחֲקֵיהֶֽם׃ wekhiy־heqiym yehwah ׀ lahem shofeṭiym wehayah yehwah ʿim־hashofeṭ wehowshiyʿam miyad ʾoyeveyhem kol yemey hashowfeṭ kiy־yinaḥem yehwah minaʾaqatam mipeney loḥatseyhem wedoḥaqeyhem׃

¹⁹ וְהָיָ֣ה ׀ בְּמֹ֣ות הַשֹּׁופֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבֹותָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹ֣ת לָהֶ֑ם לֹ֤א הִפִּ֙ילוּ֙ מִמַּ֣עַלְלֵיהֶ֔ם וּמִדַּרְכָּ֖ם הַקָּשָֽׁה׃ wehayah ׀ bemowt hashowfeṭ yashuvu wehisheḥiytu meʾavowtam lalekhet ʾaḥarey ʾelohiym ʾaḥeriym leʿavedam ulehishetaḥaot lahem loʾ hipiylu mimaʿaleleyhem umidarekam haqashah׃

Note · Juges 2.11–19

Le secours reçu ne rend pas la rechute impossible

La séquence se répète, mais le narrateur décrit aussi une aggravation après la mort des juges. La compassion est liée aux gémissements des opprimés. Cette explication théologique de l’histoire d’Israël n’autorise pas à chercher derrière chaque souffrance actuelle une infidélité cachée de la personne qui la subit.

²⁰ וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָבְר֜וּ הַגֹּ֣וי הַזֶּ֗ה אֶת־בְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבֹותָ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ לְקֹולִֽי׃ wayiḥar־ʾaf yehwah beyiseraʾel wayoʾmer yaʿan ʾasher ʿaveru hagowy hazeh ʾet־beriytiy ʾasher tsiuiytiy ʾet־ʾavowtam weloʾ shameʿu leqowliy׃

²¹ גַּם־אֲנִי֙ לֹ֣א אֹוסִ֔יף לְהֹורִ֥ישׁ אִ֖ישׁ מִפְּנֵיהֶ֑ם מִן־הַגֹּויִ֛ם אֲשֶׁר־עָזַ֥ב יְהֹושֻׁ֖עַ וַיָּמֹֽת׃ gam־ʾaniy loʾ ʾowsiyf lehowriysh ʾiysh mipeneyhem min־hagowyim ʾasher־ʿazav yehowshuaʿ wayamot׃

²² לְמַ֛עַן נַסֹּ֥ות בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הֲשֹׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶת־דֶּ֨רֶךְ יְהוָ֜ה לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁמְר֥וּ אֲבֹותָ֖ם אִם־לֹֽא׃ lemaʿan nasowt bam ʾet־yiseraʾel hashomeriym hem ʾet־derekhe yehwah lalekhet bam kaʾasher shameru ʾavowtam ʾim־loʾ׃

²³ וַיַּנַּ֤ח יְהוָה֙ אֶת־הַגֹּויִ֣ם הָאֵ֔לֶּה לְבִלְתִּ֥י הֹורִישָׁ֖ם מַהֵ֑ר וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם בְּיַד־יְהֹושֻֽׁעַ׃ פ wayanaḥ yehwah ʾet־hagowyim haʾeleh leviletiy howriysham maher weloʾ netanam beyad־yehowshuaʿ׃ f

Note · Juges 2.20–23

Les nations restées dans le pays reçoivent une fonction dans le récit

Leur présence est interprétée comme une épreuve de fidélité, après avoir été décrite au chapitre 1 par des circonstances diverses. Le livre met donc en relation plusieurs niveaux d’explication. Le lecteur ne peut en déduire qu’un voisin d’une autre religion serait un piège par nature ou qu’il faudrait l’écarter par la force.