Deutéronome 33

¹ וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מֹותֹֽו׃ wezoʾt haberakhah ʾasher berakhe mosheh ʾiysh haʾelohiym ʾet־beney yiseraʾel lifeney mowtow׃

² וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מֹו הֹופִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינֹ֕ו [אֵשְׁדָּת כ] (אֵ֥שׁ ק) (דָּ֖ת ק) לָֽמֹו׃ wayoʾmar yehwah misiynay baʾ wezaraḥ miseʿiyr lamow howfiyʿa mehar paʾran weʾatah merivevot qodesh miymiynow [ʾeshedat kh] (ʾesh q) (dat q) lamow׃

³ אַ֚ף חֹבֵ֣ב עַמִּ֔ים כָּל־קְדֹשָׁ֖יו בְּיָדֶ֑ךָ וְהֵם֙ תֻּכּ֣וּ לְרַגְלֶ֔ךָ יִשָּׂ֖א מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ׃ ʾaf ḥovev ʿamiym kal־qedoshayw beyadekha wehem tuku leragelekha yisaʾ midaberoteykha׃

⁴ תֹּורָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מֹורָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃ towrah tsiuah־lanu mosheh mowrashah qehilat yaʿaqov׃

⁵ וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ wayehiy viyshurun melekhe behiteʾasef raʾshey ʿam yaḥad shiveṭey yiseraʾel׃

Note · Deutéronome 33.1–5

La bénédiction s’inscrit dans une histoire de rencontre

L’ouverture évoque la manifestation de Dieu et la parole reçue par l’assemblée de Jacob. La loi apparaît dans ce cadre de relation, avant les paroles propres aux tribus. Les images poétiques ne doivent pas être aplaties en compte rendu géographique précis de chaque étape d’une apparition.

⁶ יְחִ֥י רְאוּבֵ֖ן וְאַל־יָמֹ֑ת וִיהִ֥י מְתָ֖יו מִסְפָּֽר׃ ס yeḥiy reʾuven weʾal־yamot wiyhiy metayw misepar׃ s

⁷ וְזֹ֣את לִֽיהוּדָה֮ וַיֹּאמַר֒ שְׁמַ֤ע יְהוָה֙ קֹ֣ול יְהוּדָ֔ה וְאֶל־עַמֹּ֖ו תְּבִיאֶ֑נּוּ יָדָיו֙ רָ֣ב לֹ֔ו וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּהְיֶֽה׃ ס wezoʾt liyhudah wayoʾmar shemaʿ yehwah qowl yehudah weʾel־ʿamow teviyʾenu yadayw rav low weʿezer mitsarayw tiheyeh׃ s

⁸ וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתֹו֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָֽה׃ ulelewiy ʾamar tumeykha weʾureykha leʾiysh ḥasiydekha ʾasher nisiytow bemasah teriyvehu ʿal־mey meriyvah׃

⁹ הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמֹּו֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־ [בָּנֹו כ] (בָּנָ֖יו ק) לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃ haʾomer leʾaviyw uleʾimow loʾ reʾiytiyw weʾet־ʾeḥayw loʾ hikiyr weʾet־ [banow kh] (banayw q) loʾ yadaʿ kiy shameru ʾimeratekha uveriytekha yinetsoru׃

¹⁰ יֹור֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתֹורָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטֹורָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃ yowru mishepaṭeykha leyaʿaqov wetowratekha leyiseraʾel yasiymu qeṭowrah beʾapekha wekhaliyl ʿal־mizebeḥekha׃

¹¹ בָּרֵ֤ךְ יְהוָה֙ חֵילֹ֔ו וּפֹ֥עַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה מְחַ֨ץ מָתְנַ֧יִם קָמָ֛יו וּמְשַׂנְאָ֖יו מִן־יְקוּמֽוּן׃ ס barekhe yehwah ḥeylow ufoʿal yadayw tiretseh meḥats matenayim qamayw umesaneʾayw min־yequmun׃ s

¹² לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְהֹוָ֔ה יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כָּל־הַיֹּ֔ום וּבֵ֥ין כְּתֵיפָ֖יו שָׁכֵֽן׃ ס levineyamin ʾamar yediyd yehowah yishekon laveṭaḥ ʿalayw ḥofef ʿalayw kal־hayowm uveyn keteyfayw shakhen׃ s

Note · Deutéronome 33.6–12

Les premières tribus reçoivent des paroles différentes

Ruben, Juda, Lévi et Benjamin ne sont pas décrits par une formule unique. Le service de Lévi reçoit une place importante. Siméon n’est pas nommé dans cette liste ; le texte n’en explique pas explicitement la raison, et une note ne doit pas inventer une sanction certaine pour combler cette absence.

¹³ וּלְיֹוסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצֹ֑ו מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּהֹ֖ום רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת׃ uleyowsef ʾamar mevorekhet yehowah ʾaretsow mimeged shamayim miṭal umitehowm rovetset taḥat׃

¹⁴ וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים׃ umimeged tevuʾot shamesh umimeged geresh yeraḥiym׃

¹⁵ וּמֵרֹ֖אשׁ הַרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְעֹ֥ות עֹולָֽם׃ umeroʾsh harerey־qedem umimeged giveʿowt ʿowlam׃

¹⁶ וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצֹ֥ון שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּבֹ֙ואתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יֹוסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃ umimeged ʾerets umeloʾah uretsown shokheniy seneh tavowʾtah leroʾsh yowsef uleqadeqod neziyr ʾeḥayw׃

¹⁷ בְּכֹ֨ור שֹׁורֹ֜ו הָדָ֣ר לֹ֗ו וְקַרְנֵ֤י רְאֵם֙ קַרְנָ֔יו בָּהֶ֗ם עַמִּ֛ים יְנַגַּ֥ח יַחְדָּ֖ו אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְהֵם֙ רִבְבֹ֣ות אֶפְרַ֔יִם וְהֵ֖ם אַלְפֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃ ס bekhowr showrow hadar low weqareney reʾem qarenayw bahem ʿamiym yenagaḥ yaḥedaw ʾafesey־ʾarets wehem rivevowt ʾeferayim wehem ʾalefey menasheh׃ s

¹⁸ וְלִזְבוּלֻ֣ן אָמַ֔ר שְׂמַ֥ח זְבוּלֻ֖ן בְּצֵאתֶ֑ךָ וְיִשָּׂשכָ֖ר בְּאֹהָלֶֽיךָ׃ welizevulun ʾamar semaḥ zevulun betseʾtekha weyisashkhar beʾohaleykha׃

¹⁹ עַמִּים֙ הַר־יִקְרָ֔אוּ שָׁ֖ם יִזְבְּח֣וּ זִבְחֵי־צֶ֑דֶק כִּ֣י שֶׁ֤פַע יַמִּים֙ יִינָ֔קוּ וּשְׂפוּנֵ֖י טְמ֥וּנֵי חֹֽול׃ ס ʿamiym har־yiqeraʾu sham yizebeḥu ziveḥey־tsedeq kiy shefaʿ yamiym yiynaqu usefuney ṭemuney ḥowl׃ s

²⁰ וּלְגָ֣ד אָמַ֔ר בָּר֖וּךְ מַרְחִ֣יב גָּ֑ד כְּלָבִ֣יא שָׁכֵ֔ן וְטָרַ֥ף זְרֹ֖ועַ אַף־קָדְקֹֽד׃ ulegad ʾamar barukhe mareḥiyv gad kelaviyʾ shakhen weṭaraf zerowʿa ʾaf־qadeqod׃

²¹ וַיַּ֤רְא רֵאשִׁית֙ לֹ֔ו כִּי־שָׁ֛ם חֶלְקַ֥ת מְחֹקֵ֖ק סָפ֑וּן וַיֵּתֵא֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם צִדְקַ֤ת יְהוָה֙ עָשָׂ֔ה וּמִשְׁפָּטָ֖יו עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃ ס wayareʾ reʾshiyt low kiy־sham ḥeleqat meḥoqeq safun wayeteʾ raʾshey ʿam tsideqat yehwah ʿasah umishepaṭayw ʿim־yiseraʾel׃ s

²² וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן׃ uledan ʾamar dan gur ʾareyeh yezaneq min־habashan׃

²³ וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצֹ֔ון וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יְהוָ֑ה יָ֥ם וְדָרֹ֖ום יְרָֽשָׁה׃ ס ulenafetaliy ʾamar nafetaliy sevaʿ ratsown umaleʾ birekat yehwah yam wedarowm yerashah׃ s

²⁴ וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֹֽו׃ uleʾasher ʾamar barukhe mibaniym ʾasher yehiy retsuy ʾeḥayw weṭovel bashemen ragelow׃

²⁵ בַּרְזֶ֥ל וּנְחֹ֖שֶׁת מִנְעָלֶ֑יךָ וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ׃ barezel uneḥoshet mineʿaleykha ukheyameykha daveʾekha׃

Note · Deutéronome 33.13–25

La diversité des dons ne doit pas devenir une hiérarchie des personnes

Joseph reçoit une bénédiction développée ; viennent ensuite les autres groupes, associés à des images de travail, de force et de territoire. Ces paroles expriment une espérance collective dans un langage ancien. Elles ne justifient ni des portraits ethniques immuables ni la dévalorisation des personnes dont la vie ne correspond pas à ces images.

²⁶ אֵ֥ין כָּאֵ֖ל יְשֻׁר֑וּן רֹכֵ֤ב שָׁמַ֙יִם֙ בְעֶזְרֶ֔ךָ וּבְגַאֲוָתֹ֖ו שְׁחָקִֽים׃ ʾeyn kaʾel yeshurun rokhev shamayim veʿezerekha uvegaʾawatow sheḥaqiym׃

²⁷ מְעֹנָה֙ אֱלֹ֣הֵי קֶ֔דֶם וּמִתַּ֖חַת זְרֹעֹ֣ת עֹולָ֑ם וַיְגָ֧רֶשׁ מִפָּנֶ֛יךָ אֹויֵ֖ב וַיֹּ֥אמֶר הַשְׁמֵֽד׃ meʿonah ʾelohey qedem umitaḥat zeroʿot ʿowlam wayegaresh mipaneykha ʾowyev wayoʾmer hashemed׃

²⁸ וַיִּשְׁכֹּן֩ יִשְׂרָאֵ֨ל בֶּ֤טַח בָּדָד֙ עֵ֣ין יַעֲקֹ֔ב אֶל־אֶ֖רֶץ דָּגָ֣ן וְתִירֹ֑ושׁ אַף־שָׁמָ֖יו יַ֥עַרְפוּ טָֽל׃ wayishekon yiseraʾel beṭaḥ badad ʿeyn yaʿaqov ʾel־ʾerets dagan wetiyrowsh ʾaf־shamayw yaʿarefu ṭal׃

²⁹ אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמֹ֗וךָ עַ֚ם נֹושַׁ֣ע בַּֽיהוָ֔ה מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ וַאֲשֶׁר־חֶ֖רֶב גַּאֲוָתֶ֑ךָ וְיִכָּֽחֲשׁ֤וּ אֹיְבֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ וְאַתָּ֖ה עַל־בָּמֹותֵ֥ימֹו תִדְרֹֽךְ׃ ס ʾashereykha yiseraʾel miy khamowkha ʿam nowshaʿ bayhwah magen ʿezerekha waʾasher־ḥerev gaʾawatekha weyikaḥashu ʾoyeveykha lakhe weʾatah ʿal־bamowteymow tiderokhe׃ s

Note · Deutéronome 33.26–29

Le dernier mot revient au secours reçu

La conclusion célèbre Dieu comme refuge et soutien. Son langage de victoire reste celui du monde du poème et doit être entendu avec les difficultés des récits de guerre. La bénédiction ne donne pas au lecteur une garantie de domination : elle rattache d’abord la sécurité à un secours qui ne vient pas de soi.