Deutéronome 29

¹ וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֤ה לְעֵֽינֵיכֶם֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֹֽו׃ wayiqeraʾ mosheh ʾel־kal־yiseraʾel wayoʾmer ʾalehem ʾatem reʾiytem ʾet kal־ʾasher ʿasah yehwah leʿeyneykhem beʾerets mitserayim lefareʿoh ulekhal־ʿavadayw ulekhal־ʾaretsow׃

² הַמַּסֹּות֙ הַגְּדֹלֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶ֑יךָ הָאֹתֹ֧ת וְהַמֹּפְתִ֛ים הַגְּדֹלִ֖ים הָהֵֽם׃ hamasowt hagedolot ʾasher raʾu ʿeyneykha haʾotot wehamofetiym hagedoliym hahem׃

³ וְלֹֽא־נָתַן֩ יְהוָ֨ה לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְאֹ֖ות וְאָזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיֹּ֥ום הַזֶּֽה׃ weloʾ־natan yehwah lakhem lev ladaʿat weʿeynayim lireʾowt weʾazenayim lishemoaʿ ʿad hayowm hazeh׃

⁴ וָאֹולֵ֥ךְ אֶתְכֶ֛ם אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לֹֽא־בָל֤וּ שַׂלְמֹֽתֵיכֶם֙ מֵעֲלֵיכֶ֔ם וְנַֽעַלְךָ֥ לֹֽא־בָלְתָ֖ה מֵעַ֥ל רַגְלֶֽךָ׃ waʾowlekhe ʾetekhem ʾarebaʿiym shanah bamidebar loʾ־valu salemoteykhem meʿaleykhem wenaʿalekha loʾ־valetah meʿal ragelekha׃

⁵ לֶ֚חֶם לֹ֣א אֲכַלְתֶּ֔ם וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שְׁתִיתֶ֑ם לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ leḥem loʾ ʾakhaletem weyayin weshekhar loʾ shetiytem lemaʿan tedeʿu kiy ʾaniy yehwah ʾeloheykhem׃

⁶ וַתָּבֹ֖אוּ אֶל־הַמָּקֹ֣ום הַזֶּ֑ה וַיֵּצֵ֣א סִיחֹ֣ן מֶֽלֶךְ־חֶ֠שְׁבֹּון וְעֹ֨וג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֧ן לִקְרָאתֵ֛נוּ לַמִּלְחָמָ֖ה וַנַּכֵּֽם׃ watavoʾu ʾel־hamaqowm hazeh wayetseʾ siyḥon melekhe־ḥeshebown weʿowg melekhe־habashan liqeraʾtenu lamileḥamah wanakem׃

⁷ וַנִּקַּח֙ אֶת־אַרְצָ֔ם וַנִּתְּנָ֣הּ לְנַחֲלָ֔ה לָרֽאוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִ֑י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֥בֶט הַֽמְנַשִּֽׁי׃ waniqaḥ ʾet־ʾaretsam wanitenah lenaḥalah larʾuveniy welagadiy welaḥatsiy sheveṭ hamenashiy׃

⁸ וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔ילוּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן׃ פ ushemaretem ʾet־diverey haberiyt hazoʾt waʿasiytem ʾotam lemaʿan tasekiylu ʾet kal־ʾasher taʿasun׃ f

Note · Deutéronome 29.1–8

Avoir traversé une histoire ne signifie pas l’avoir comprise

Les yeux ont vu, mais le cœur capable de comprendre reste une question. Les années au désert et les premières victoires sont relues en vue de la fidélité présente. Le passage ne donne pas une raison de mépriser ceux qui doutent ; il interroge la distance possible entre expérience et discernement.

⁹ אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיֹּום֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ ʾatem nitsaviym hayowm kulekhem lifeney yehwah ʾeloheykhem raʾsheykhem shiveṭeykhem ziqeneykhem weshoṭereykhem kol ʾiysh yiseraʾel׃

¹⁰ טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃ ṭapekhem nesheykhem wegerekha ʾasher beqerev maḥaneykha meḥoṭev ʿetseykha ʿad shoʾev meymeykha׃

¹¹ לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּבְאָלָתֹ֑ו אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיֹּֽום׃ leʿaverekha biveriyt yehwah ʾeloheykha uveʾalatow ʾasher yehwah ʾeloheykha koret ʿimekha hayowm׃

¹² לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיֹּ֨ום ׀ לֹ֜ו לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְכַאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃ lemaʿan haqiym־ʾotekha hayowm ׀ low leʿam wehuʾ yiheyeh־lekha leʾlohiym kaʾasher diber־lakhe wekhaʾasher nishebaʿ laʾavoteykha leʾaveraham leyitseḥaq uleyaʿaqov׃

¹³ וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת׃ weloʾ ʾitekhem levadekhem ʾanokhiy koret ʾet־haberiyt hazoʾt weʾet־haʾalah hazoʾt׃

¹⁴ כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנֹ֜ו פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיֹּ֔ום לִפְנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיֹּֽום׃ kiy ʾet־ʾasher yeshenow poh ʿimanu ʿomed hayowm lifeney yehwah ʾeloheynu weʾet ʾasher ʾeynenu poh ʿimanu hayowm׃

Note · Deutéronome 29.9–14

Le rassemblement dépasse les seuls détenteurs du pouvoir

Chefs, femmes, enfants et étrangers travaillant dans le camp sont nommés. L’engagement s’étend aussi au-delà des personnes présentes. Cette portée collective ne dispense pas d’entendre chaque existence ; elle fait de la transmission une responsabilité envers ceux qui recevront une histoire qu’ils n’ont pas eux-mêmes commencée.

¹⁵ כִּֽי־אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־יָשַׁ֖בְנוּ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְאֵ֧ת אֲשֶׁר־עָבַ֛רְנוּ בְּקֶ֥רֶב הַגֹּויִ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲבַרְתֶּֽם׃ kiy־ʾatem yedaʿetem ʾet ʾasher־yashavenu beʾerets mitserayim weʾet ʾasher־ʿavarenu beqerev hagowyim ʾasher ʿavaretem׃

¹⁶ וַתִּרְאוּ֙ אֶת־שִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת גִּלֻּלֵיהֶ֑ם עֵ֣ץ וָאֶ֔בֶן כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב אֲשֶׁ֥ר עִמָּהֶֽם׃ watireʾu ʾet־shiqutseyhem weʾet giluleyhem ʿets waʾeven kesef wezahav ʾasher ʿimahem׃

¹⁷ פֶּן־יֵ֣שׁ בָּ֠כֶם אִ֣ישׁ אֹו־אִשָּׁ֞ה אֹ֧ו מִשְׁפָּחָ֣ה אֹו־שֵׁ֗בֶט אֲשֶׁר֩ לְבָבֹ֨ו פֹנֶ֤ה הַיֹּום֙ מֵעִם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ לָלֶ֣כֶת לַעֲבֹ֔ד אֶת־אֱלֹהֵ֖י הַגֹּויִ֣ם הָהֵ֑ם פֶּן־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה׃ pen־yesh bakhem ʾiysh ʾow־ʾishah ʾow mishepaḥah ʾow־sheveṭ ʾasher levavow foneh hayowm meʿim yehwah ʾeloheynu lalekhet laʿavod ʾet־ʾelohey hagowyim hahem pen־yesh bakhem shoresh poreh roʾsh welaʿanah׃

¹⁸ וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעֹו֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָבֹ֤ו לֵאמֹר֙ שָׁלֹ֣ום יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפֹ֥ות הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה׃ wehayah beshameʿow ʾet־diverey haʾalah hazoʾt wehitebarekhe bilevavow leʾmor shalowm yiheyeh־liy kiy bisherirut libiy ʾelekhe lemaʿan sefowt harawah ʾet־hatsemeʾah׃

¹⁹ לֹא־יֹאבֶ֣ה יְהוָה֮ סְלֹ֣חַֽ לֹו֒ כִּ֣י אָ֠ז יֶעְשַׁ֨ן אַף־יְהוָ֤ה וְקִנְאָתֹו֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְרָ֤בְצָה בֹּו֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וּמָחָ֤ה יְהוָה֙ אֶת־שְׁמֹ֔ו מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃ loʾ־yoʾveh yehwah seloaḥ low kiy ʾaz yeʿeshan ʾaf־yehwah weqineʾatow baʾiysh hahuʾ weravetsah bow kal־haʾalah haketuvah basefer hazeh umaḥah yehwah ʾet־shemow mitaḥat hashamayim׃

²⁰ וְהִבְדִּילֹ֤ו יְהוָה֙ לְרָעָ֔ה מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּכֹל֙ אָלֹ֣ות הַבְּרִ֔ית הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתֹּורָ֖ה הַזֶּֽה׃ wehivediylow yehwah leraʿah mikol shiveṭey yiseraʾel kekhol ʾalowt haberiyt haketuvah besefer hatowrah hazeh׃

Note · Deutéronome 29.15–20

La sécurité religieuse peut devenir un mensonge à soi-même

La racine qui porte un fruit amer est liée à l’idolâtrie et à la conviction de pouvoir persister sans conséquence. Le discours conteste une immunité imaginaire. Il ne donne pas à chacun le pouvoir d’identifier infailliblement un ennemi intérieur ni de punir une personne sur la base d’un soupçon religieux.

²¹ וְאָמַ֞ר הַדֹּ֣ור הָֽאַחֲרֹ֗ון בְּנֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֤ר יָק֙וּמוּ֙ מֵאַ֣חֲרֵיכֶ֔ם וְהַ֨נָּכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖א מֵאֶ֣רֶץ רְחֹוקָ֑ה וְ֠רָאוּ אֶת־מַכֹּ֞ות הָאָ֤רֶץ הַהִוא֙ וְאֶת־תַּ֣חֲלֻאֶ֔יהָ אֲשֶׁר־חִלָּ֥ה יְהוָ֖ה בָּֽהּ׃ weʾamar hadowr haʾaḥarown beneykhem ʾasher yaqumu meʾaḥareykhem wehanakheriy ʾasher yavoʾ meʾerets reḥowqah weraʾu ʾet־makowt haʾarets hahiwʾ weʾet־taḥaluʾeyha ʾasher־ḥilah yehwah bah׃

²² גָּפְרִ֣ית וָמֶלַח֮ שְׂרֵפָ֣ה כָל־אַרְצָהּ֒ לֹ֤א תִזָּרַע֙ וְלֹ֣א תַצְמִ֔חַ וְלֹֽא־יַעֲלֶ֥ה בָ֖הּ כָּל־עֵ֑שֶׂב כְּֽמַהְפֵּכַ֞ת סְדֹ֤ם וַעֲמֹרָה֙ אַדְמָ֣ה [וּצְבֹיִּים כ] (וּצְבֹויִ֔ם ק) אֲשֶׁר֙ הָפַ֣ךְ יְהוָ֔ה בְּאַפֹּ֖ו וּבַחֲמָתֹֽו׃ gaferiyt wamelaḥ serefah khal־ʾaretsah loʾ tizaraʿ weloʾ tatsemiaḥ weloʾ־yaʿaleh vah kal־ʿesev kemahepekhat sedom waʿamorah ʾademah [utsevoyiym kh] (utsevowyim q) ʾasher hafakhe yehwah beʾapow uvaḥamatow׃

²³ וְאָֽמְרוּ֙ כָּל־הַגֹּויִ֔ם עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֧ה יְהוָ֛ה כָּ֖כָה לָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את מֶ֥ה חֳרִ֛י הָאַ֥ף הַגָּדֹ֖ול הַזֶּֽה׃ weʾameru kal־hagowyim ʿal־meh ʿasah yehwah kakhah laʾarets hazoʾt meh ḥoriy haʾaf hagadowl hazeh׃

²⁴ וְאָ֣מְר֔וּ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָֽזְב֔וּ אֶת־בְּרִ֥ית יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֲשֶׁר֙ כָּרַ֣ת עִמָּ֔ם בְּהֹוצִיאֹ֥ו אֹתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ weʾameru ʿal ʾasher ʿazevu ʾet־beriyt yehwah ʾelohey ʾavotam ʾasher karat ʿimam behowtsiyʾow ʾotam meʾerets mitserayim׃

²⁵ וַיֵּלְכ֗וּ וַיַּֽעַבְדוּ֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ לָהֶ֑ם אֱלֹהִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְלֹ֥א חָלַ֖ק לָהֶֽם׃ wayelekhu wayaʿavedu ʾelohiym ʾaḥeriym wayishetaḥauu lahem ʾelohiym ʾasher loʾ־yedaʿum weloʾ ḥalaq lahem׃

²⁶ וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַהִ֑וא לְהָבִ֤יא עָלֶ֙יהָ֙ אֶת־כָּל־הַקְּלָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֥פֶר הַזֶּֽה׃ wayiḥar־ʾaf yehwah baʾarets hahiwʾ lehaviyʾ ʿaleyha ʾet־kal־haqelalah haketuvah basefer hazeh׃

²⁷ וַיִּתְּשֵׁ֤ם יְהוָה֙ מֵעַ֣ל אַדְמָתָ֔ם בְּאַ֥ף וּבְחֵמָ֖ה וּבְקֶ֣צֶף גָּדֹ֑ול וַיַּשְׁלִכֵ֛ם אֶל־אֶ֥רֶץ אַחֶ֖רֶת כַּיֹּ֥ום הַזֶּֽה׃ wayiteshem yehwah meʿal ʾadematam beʾaf uveḥemah uveqetsef gadowl wayashelikhem ʾel־ʾerets ʾaḥeret kayowm hazeh׃

²⁸ הַ֨נִּסְתָּרֹ֔ת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤נוּ וּלְבָנֵ֙ינוּ֙ עַד־עֹולָ֔ם לַעֲשֹׂ֕ות אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתֹּורָ֥ה הַזֹּֽאת׃ ס hanisetarot layhwah ʾeloheynu wehanigelot lanu ulevaneynu ʿad־ʿowlam laʿasowt ʾet־kal־diverey hatowrah hazoʾt׃ s

Note · Deutéronome 29.21–28

Les questions futures ne donnent pas accès à tous les secrets

Les descendants et l’étranger interrogent les ruines ; le texte les relie à la rupture de l’alliance. Sa dernière phrase maintient pourtant une limite : tout n’est pas révélé aux humains. La connaissance confiée vise la pratique, et non une prétention à expliquer toutes les souffrances ou à connaître les intentions cachées de Dieu.