Genèse 12

¹ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמֹּֽולַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃ wayoʾmer yehwah ʾel־ʾaveram lekhe־lekha meʾaretsekha umimowladetekha umibeyt ʾaviykha ʾel־haʾarets ʾasher ʾareʾeka׃

² וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְגֹ֣וי גָּדֹ֔ול וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃ weʾeʿesekha legowy gadowl waʾavarekhekha waʾagadelah shemekha weheyeh berakhah׃

³ וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃ waʾavarakhah mevarekheykha umeqalelekha ʾaʾor weniverekhu vekha kol mishepeḥot haʾadamah׃

Note · Genèse 12.1–3

Une vocation qui regarde au-delà de soi

Abram reçoit des promesses de descendance, de nom et de bénédiction. Leur horizon inclut les familles de la terre. L’appel particulier ne fonde pas un droit de mépriser les autres : il introduit une responsabilité dans une histoire dont le but dépasse la seule sécurité du bénéficiaire.

⁴ וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתֹּ֖ו לֹ֑וט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאתֹ֖ו מֵחָרָֽן׃ wayelekhe ʾaveram kaʾasher diber ʾelayw yehwah wayelekhe ʾitow lowṭ weʾaveram ben־ḥamesh shaniym weshiveʿiym shanah betseʾtow meḥaran׃

⁵ וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתֹּ֜ו וְאֶת־לֹ֣וט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃ wayiqaḥ ʾaveram ʾet־saray ʾishetow weʾet־lowṭ ben־ʾaḥiyw weʾet־kal־rekhusham ʾasher rakhashu weʾet־hanefesh ʾasher־ʿasu veḥaran wayetseʾu lalekhet ʾaretsah kenaʿan wayavoʾu ʾaretsah kenaʿan׃

⁶ וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְקֹ֣ום שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵלֹ֣ון מֹורֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃ wayaʿavor ʾaveram baʾarets ʿad meqowm shekhem ʿad ʾelown mowreh wehakenaʿaniy ʾaz baʾarets׃

⁷ וַיֵּרָ֤א יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃ wayeraʾ yehwah ʾel־ʾaveram wayoʾmer lezareʿakha ʾeten ʾet־haʾarets hazoʾt wayiven sham mizebeaḥ layhwah hanireʾeh ʾelayw׃

⁸ וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ wayaʿeteq misham haharah miqedem leveyt־ʾel wayeṭ ʾaholoh beyt־ʾel miyam wehaʿay miqedem wayiven־sham mizebeaḥ layhwah wayiqeraʾ beshem yehwah׃

⁹ וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָלֹ֥וךְ וְנָסֹ֖ועַ הַנֶּֽגְבָּה׃ פ wayisaʿ ʾaveram halowkhe wenasowʿa hanegebah׃ f

Note · Genèse 12.4–9

Habiter sans tout posséder

Le déplacement et les autels rythment l’entrée en Canaan. La promesse du pays concerne une descendance à venir alors qu’Abram vit encore en voyageur. Le passage maintient cette distance entre parole reçue et possession ; il ne décrit pas une installation déjà achevée.

¹⁰ וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃ wayehiy raʿav baʾarets wayered ʾaveram mitserayemah lagur sham kiy־khaved haraʿav baʾarets׃

¹¹ וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָבֹ֣וא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתֹּ֔ו הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃ wayehiy kaʾasher hiqeriyv lavowʾ mitserayemah wayoʾmer ʾel־saray ʾishetow hineh־naʾ yadaʿetiy kiy ʾishah yefat־mareʾeh ʾate׃

¹² וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתֹּ֣ו זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃ wehayah kiy־yireʾu ʾotakhe hamitseriym weʾameru ʾishetow zoʾt weharegu ʾotiy weʾotakhe yeḥayu׃

¹³ אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃ ʾimeriy־naʾ ʾaḥotiy ʾate lemaʿan yiyṭav־liy vaʿavurekhe weḥayetah nafeshiy bigelalekhe׃

¹⁴ וַיְהִ֕י כְּבֹ֥וא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃ wayehiy kevowʾ ʾaveram mitserayemah wayireʾu hamitseriym ʾet־haʾishah kiy־yafah hiwʾ meʾod׃

¹⁵ וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃ wayireʾu ʾotah sarey fareʿoh wayehalelu ʾotah ʾel־pareʿoh watuqaḥ haʾishah beyt pareʿoh׃

¹⁶ וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־לֹ֤ו צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃ uleʾaveram heyṭiyv baʿavurah wayehiy־low tsoʾn־uvaqar waḥamoriym waʿavadiym ushefaḥot waʾatonot ugemaliym׃

Note · Genèse 12.10–16

La peur d’Abram met Saraï en danger

La famine ne disparaît pas parce qu’Abram a obéi à l’appel. En Égypte, sa stratégie de survie place Saraï dans la maison de Pharaon. Le narrateur décrit cette conduite sans l’ériger en modèle conjugal ni inviter une personne vulnérable à subir le risque au bénéfice d’un proche.

¹⁷ וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּיתֹ֑ו עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃ wayenagaʿ yehwah ׀ ʾet־pareʿoh negaʿiym gedoliym weʾet־beytow ʿal־devar saray ʾeshet ʾaveram׃

¹⁸ וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃ wayiqeraʾ fareʿoh leʾaveram wayoʾmer mah־zoʾt ʿasiyta liy lamah loʾ־higadeta liy kiy ʾishetekha hiwʾ׃

¹⁹ לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃ lamah ʾamareta ʾaḥotiy hiwʾ waʾeqaḥ ʾotah liy leʾishah weʿatah hineh ʾishetekha qaḥ walekhe׃

²⁰ וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹתֹ֛ו וְאֶת־אִשְׁתֹּ֖ו וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֹֽו׃ wayetsaw ʿalayw pareʿoh ʾanashiym wayeshaleḥu ʾotow weʾet־ʾishetow weʾet־kal־ʾasher־low׃

Note · Genèse 12.17–20

Le reproche vient de l’extérieur

Pharaon confronte Abram au mensonge qui a mis sa maison en difficulté. L’homme appelé doit recevoir un reproche d’un souverain étranger. Le choix de Dieu ne rend donc pas toute parole du croyant plus juste que celle des autres et n’abolit pas la possibilité d’être corrigé par eux.