1 וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ wayedaber yehwah ʾel־mosheh leʾmor׃
2 אֱמֹ֨ר אֶל־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן וְיָרֵ֤ם אֶת־הַמַּחְתֹּת֙ מִבֵּ֣ין הַשְּׂרֵפָ֔ה וְאֶת־הָאֵ֖שׁ זְרֵה־הָ֑לְאָה כִּ֖י קָדֵֽשׁוּ׃ ʾemor ʾel־ʾeleʿazar ben־ʾaharon hakohen weyarem ʾet־hamaḥetot mibeyn haserefah weʾet־haʾesh zereh־haleʾah kiy qadeshu׃
3 אֵ֡ת מַחְתֹּות֩ הַֽחַטָּאִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בְּנַפְשֹׁתָ֗ם וְעָשׂ֨וּ אֹתָ֜ם רִקֻּעֵ֤י פַחִים֙ צִפּ֣וּי לַמִּזְבֵּ֔חַ כִּֽי־הִקְרִיבֻ֥ם לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה וַיִּקְדָּ֑שׁוּ וְיִֽהְי֥וּ לְאֹ֖ות לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ʾet maḥetowt haḥaṭaʾiym haʾeleh benafeshotam weʿasu ʾotam riquʿey faḥiym tsipuy lamizebeaḥ kiy־hiqeriyvum lifeney־yehwah wayiqedashu weyiheyu leʾowt liveney yiseraʾel׃
4 וַיִּקַּ֞ח אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מַחְתֹּ֣ות הַנְּחֹ֔שֶׁת אֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יבוּ הַשְּׂרֻפִ֑ים וַֽיְרַקְּע֖וּם צִפּ֥וּי לַמִּזְבֵּֽחַ׃ wayiqaḥ ʾeleʿazar hakohen ʾet maḥetowt haneḥoshet ʾasher hiqeriyvu haserufiym wayeraqeʿum tsipuy lamizebeaḥ׃
5 זִכָּרֹ֞ון לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְ֠מַעַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר אֲ֠שֶׁר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַהֲרֹן֙ ה֔וּא לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֖רֶת לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה כְקֹ֙רַח֙ וְכַ֣עֲדָתֹ֔ו כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה לֹֽו׃ zikarown liveney yiseraʾel lemaʿan ʾasher loʾ־yiqerav ʾiysh zar ʾasher loʾ mizeraʿ ʾaharon huʾ lehaqeṭiyr qeṭoret lifeney yehwah weloʾ־yiheyeh kheqoraḥ wekhaʿadatow kaʾasher diber yehwah beyad־mosheh low׃
Note · Nombres 17.1–5
Le souvenir matériel ne rend pas la violence insignifiante
Les brasiers sont récupérés et deviennent un avertissement sur l’autel. Leur réemploi garde la trace de la crise. Le caractère sacré des objets ne prouve pas l’innocence de ceux qui les avaient présentés, et leur présence ne doit pas effacer le coût humain raconté.
6 וַיִּלֹּ֜נוּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֥ם הֲמִתֶּ֖ם אֶת־עַ֥ם יְהוָֽה׃ wayilonu kal־ʿadat beney־yiseraʾel mimaḥorat ʿal־mosheh weʿal־ʾaharon leʾmor ʾatem hamitem ʾet־ʿam yehwah׃
7 וַיְהִ֗י בְּהִקָּהֵ֤ל הָֽעֵדָה֙ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֔ן וַיִּפְנוּ֙ אֶל־אֹ֣הֶל מֹועֵ֔ד וְהִנֵּ֥ה כִסָּ֖הוּ הֶעָנָ֑ן וַיֵּרָ֖א כְּבֹ֥וד יְהוָֽה׃ wayehiy behiqahel haʿedah ʿal־mosheh weʿal־ʾaharon wayifenu ʾel־ʾohel mowʿed wehineh khisahu heʿanan wayeraʾ kevowd yehwah׃
8 וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶל־פְּנֵ֖י אֹ֥הֶל מֹועֵֽד׃ פ wayavoʾ mosheh weʾaharon ʾel־peney ʾohel mowʿed׃ f
9 וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ wayedaber yehwah ʾel־mosheh leʾmor׃
10 הֵרֹ֗מּוּ מִתֹּוךְ֙ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֔את וַאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָ֑גַע וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃ heromu mitowkhe haʿedah hazoʾt waʾakhaleh ʾotam keragaʿ wayipelu ʿal־peneyhem׃
11 וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־הַ֠מַּחְתָּה וְתֶן־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהֹולֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי־יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף׃ wayoʾmer mosheh ʾel־ʾaharon qaḥ ʾet־hamaḥetah weten־ʿaleyha ʾesh meʿal hamizebeaḥ wesiym qeṭoret wehowlekhe meherah ʾel־haʿedah wekhaper ʿaleyhem kiy־yatsaʾ haqetsef milifeney yehwah heḥel hanagef׃
12 וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רָץ֙ אֶל־תֹּ֣וך הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם׃ wayiqaḥ ʾaharon kaʾasher ׀ diber mosheh wayarats ʾel־towkh haqahal wehineh heḥel hanegef baʿam wayiten ʾet־haqeṭoret wayekhaper ʿal־haʿam׃
13 וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה׃ wayaʿamod beyn־hametiym uveyn haḥayiym wateʿatsar hamagefah׃
14 וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵאֹ֑ות מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־דְּבַר־קֹֽרַח׃ wayiheyu hametiym bamagefah ʾarebaʿah ʿasar ʾelef ushevaʿ meʾowt milevad hametiym ʿal־devar־qoraḥ׃
15 וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מֹועֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה׃ פ wayashav ʾaharon ʾel־mosheh ʾel־petaḥ ʾohel mowʿed wehamagefah neʿetsarah׃ f
Note · Nombres 17.6–15
Le ministre se place pour préserver la vie
Une nouvelle plainte et une plaie conduisent Aaron à courir au milieu de l’assemblée. Son geste se situe entre les morts et les vivants. Dans le mouvement du récit, la fonction contestée se manifeste aussi comme service d’intercession, non comme seul pouvoir de condamner ceux qui parlent contre elle.
16 וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ wayedaber yehwah ʾel־mosheh leʾmor׃
17 דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְקַ֣ח מֵֽאִתָּ֡ם מַטֶּ֣ה מַטֶּה֩ לְבֵ֨ית אָ֜ב מֵאֵ֤ת כָּל־נְשִֽׂיאֵהֶם֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטֹּ֑ות אִ֣ישׁ אֶת־שְׁמֹ֔ו תִּכְתֹּ֖ב עַל־מַטֵּֽהוּ׃ daber ׀ ʾel־beney yiseraʾel weqaḥ meʾitam maṭeh maṭeh leveyt ʾav meʾet kal־nesiyʾehem leveyt ʾavotam sheneym ʿasar maṭowt ʾiysh ʾet־shemow tikhetov ʿal־maṭehu׃
18 וְאֵת֙ שֵׁ֣ם אַהֲרֹ֔ן תִּכְתֹּ֖ב עַל־מַטֵּ֣ה לֵוִ֑י כִּ֚י מַטֶּ֣ה אֶחָ֔ד לְרֹ֖אשׁ בֵּ֥ית אֲבֹותָֽם׃ weʾet shem ʾaharon tikhetov ʿal־maṭeh lewiy kiy maṭeh ʾeḥad leroʾsh beyt ʾavowtam׃
19 וְהִנַּחְתָּ֖ם בְּאֹ֣הֶל מֹועֵ֑ד לִפְנֵי֙ הָֽעֵד֔וּת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לָכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃ wehinaḥetam beʾohel mowʿed lifeney haʿedut ʾasher ʾiuaʿed lakhem shamah׃
20 וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר אֶבְחַר־בֹּ֖ו מַטֵּ֣הוּ יִפְרָ֑ח וַהֲשִׁכֹּתִ֣י מֵֽעָלַ֗י אֶת־תְּלֻנֹּות֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מַלִּינִ֖ם עֲלֵיכֶֽם׃ wehayah haʾiysh ʾasher ʾeveḥar־bow maṭehu yiferaḥ wahashikotiy meʿalay ʾet־telunowt beney yiseraʾel ʾasher hem maliynim ʿaleykhem׃
21 וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּתְּנ֣וּ אֵלָ֣יו ׀ כָּֽל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם מַטֶּה֩ לְנָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד מַטֶּ֨ה לְנָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטֹּ֑ות וּמַטֵּ֥ה אַהֲרֹ֖ן בְּתֹ֥וךְ מַטֹּותָֽם׃ wayedaber mosheh ʾel־beney yiseraʾel wayitenu ʾelayw ׀ kal־nesiyʾeyhem maṭeh lenasiyʾ ʾeḥad maṭeh lenasiyʾ ʾeḥad leveyt ʾavotam sheneym ʿasar maṭowt umaṭeh ʾaharon betowkhe maṭowtam׃
22 וַיַּנַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֹּ֖ת לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה בְּאֹ֖הֶל הָעֵדֻֽת׃ wayanaḥ mosheh ʾet־hamaṭot lifeney yehwah beʾohel haʿedut׃
Note · Nombres 17.16–22
Les signes sont présentés dans un cadre commun
Chaque maison est représentée par un bâton nommé, tandis que celui d’Aaron porte le nom de Lévi. Le choix est attendu de Dieu plutôt que produit par un vote de prestige. Le passage ne donne pas une méthode de tirage ou d’épreuve végétale pour désigner aujourd’hui des responsables.
23 וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ אֶל־אֹ֣הֶל הָעֵד֔וּת וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן לְבֵ֣ית לֵוִ֑י וַיֹּ֤צֵֽא פֶ֙רַח֙ וַיָּ֣צֵֽץ צִ֔יץ וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים׃ wayehiy mimaḥorat wayavoʾ mosheh ʾel־ʾohel haʿedut wehineh paraḥ maṭeh־ʾaharon leveyt lewiy wayotseʾ feraḥ wayatsets tsiyts wayigemol sheqediym׃
24 וַיֹּצֵ֨א מֹשֶׁ֤ה אֶת־כָּל־הַמַּטֹּת֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּרְא֥וּ וַיִּקְח֖וּ אִ֥ישׁ מַטֵּֽהוּ׃ ס wayotseʾ mosheh ʾet־kal־hamaṭot milifeney yehwah ʾel־kal־beney yiseraʾel wayireʾu wayiqeḥu ʾiysh maṭehu׃ s
25 וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הָשֵׁ֞ב אֶת־מַטֵּ֤ה אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י הָעֵד֔וּת לְמִשְׁמֶ֥רֶת לְאֹ֖ות לִבְנֵי־מֶ֑רִי וּתְכַ֧ל תְּלוּנֹּתָ֛ם מֵעָלַ֖י וְלֹ֥א יָמֻֽתוּ׃ wayoʾmer yehwah ʾel־mosheh hashev ʾet־maṭeh ʾaharon lifeney haʿedut lemishemeret leʾowt liveney־meriy utekhal telunotam meʿalay weloʾ yamutu׃
26 וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹתֹ֖ו כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃ ס wayaʿas mosheh kaʾasher tsiuah yehwah ʾotow ken ʿasah׃ s
Note · Nombres 17.23–26
Le bâton devient mémoire plutôt que pouvoir magique
Le bourgeonnement et les amandes distinguent le bâton d’Aaron, puis celui-ci est conservé comme signe. Le récit ne raconte pas une capacité permanente du bois à accorder ce que l’on voudrait. Sa fonction est de rappeler une décision et la nécessité de ne pas reproduire la crise.
27 וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֥ן גָּוַ֛עְנוּ אָבַ֖דְנוּ כֻּלָּ֥נוּ אָבַֽדְנוּ׃ wayoʾmeru beney yiseraʾel ʾel־mosheh leʾmor hen gawaʿenu ʾavadenu kulanu ʾavadenu׃
28 כֹּ֣ל הַקָּרֵ֧ב ׀ הַקָּרֵ֛ב אֶל־מִשְׁכַּ֥ן יְהוָ֖ה יָמ֑וּת הַאִ֥ם תַּ֖מְנוּ לִגְוֹֽעַ׃ ס kol haqarev ׀ haqarev ʾel־mishekan yehwah yamut haʾim tamenu ligeoaʿ׃ s
Note · Nombres 17.27–28
La terreur exprimée appelle encore une réponse
Le peuple parle comme si tout accès devait conduire à la mort. Le narrateur lui laisse cette parole sans en faire un exposé complet de la relation à Dieu. Les instructions qui suivent doivent être lues comme une réponse à cette peur, pas seulement comme une nouvelle affirmation de rang.