Genèse 13

¹ וַיַּעַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתֹּ֧ו וְכָל־אֲשֶׁר־לֹ֛ו וְלֹ֥וט עִמֹּ֖ו הַנֶּֽגְבָּה׃ wayaʿal ʾaveram mimitserayim huʾ weʾishetow wekhal־ʾasher־low welowṭ ʿimow hanegebah׃

² וְאַבְרָ֖ם כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה בַּכֶּ֖סֶף וּבַזָּהָֽב׃ weʾaveram kaved meʾod bamiqeneh bakesef uvazahav׃

³ וַיֵּ֙לֶךְ֙ לְמַסָּעָ֔יו מִנֶּ֖גֶב וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל עַד־הַמָּקֹ֗ום אֲשֶׁר־הָ֨יָה שָׁ֤ם [אָהֳלֹה כ] (אָֽהֳלֹו֙ ק) בַּתְּחִלָּ֔ה בֵּ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל וּבֵ֥ין הָעָֽי׃ wayelekhe lemasaʿayw minegev weʿad־beyt־ʾel ʿad־hamaqowm ʾasher־hayah sham [ʾaholoh kh] (ʾaholow q) bateḥilah beyn beyt־ʾel uveyn haʿay׃

⁴ אֶל־מְקֹום֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָ֑ה וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ ʾel־meqowm hamizebeaḥ ʾasher־ʿasah sham bariʾshonah wayiqeraʾ sham ʾaveram beshem yehwah׃

⁵ וְגַם־לְלֹ֔וט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים׃ wegam־lelowṭ haholekhe ʾet־ʾaveram hayah tsoʾn־uvaqar weʾohaliym׃

⁶ וְלֹא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו׃ weloʾ־nasaʾ ʾotam haʾarets lashevet yaḥedaw kiy־hayah rekhusham rav weloʾ yakhelu lashevet yaḥedaw׃

⁷ וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־לֹ֑וט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ׃ wayehiy־riyv beyn roʿey miqeneh־ʾaveram uveyn roʿey miqeneh־lowṭ wehakenaʿaniy wehaperiziy ʾaz yoshev baʾarets׃

Note · Genèse 13.1–7

Des biens qui compliquent la coexistence

Les richesses des deux maisons ne garantissent pas leur accord. Le conflit concerne les bergers et la capacité du pays à accueillir leurs troupeaux ensemble. Le passage invite à regarder les effets relationnels de l’accumulation, sans présenter les biens matériels comme mauvais par définition.

⁸ וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־לֹ֗וט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔יךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ׃ wayoʾmer ʾaveram ʾel־lowṭ ʾal־naʾ tehiy meriyvah beyniy uveyneykha uveyn roʿay uveyn roʿeykha kiy־ʾanashiym ʾaḥiym ʾanaḥenu׃

⁹ הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה׃ haloʾ khal־haʾarets lefaneykha hipared naʾ meʿalay ʾim־hasemoʾl weʾeyminah weʾim־hayamiyn weʾasemeʾiylah׃

¹⁰ וַיִּשָּׂא־לֹ֣וט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י ׀ שַׁחֵ֣ת יְהוָ֗ה אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־יְהוָה֙ כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר׃ wayisaʾ־lowṭ ʾet־ʿeynayw wayareʾ ʾet־kal־kikar hayareden kiy khulah masheqeh lifeney ׀ shaḥet yehwah ʾet־sedom weʾet־ʿamorah kegan־yehwah keʾerets mitserayim boʾakhah tsoʿar׃

¹¹ וַיִּבְחַר־לֹ֣ו לֹ֗וט אֵ֚ת כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע לֹ֖וט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו׃ wayiveḥar־low lowṭ ʾet kal־kikar hayareden wayisaʿ lowṭ miqedem wayiparedu ʾiysh meʿal ʾaḥiyw׃

¹² אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְלֹ֗וט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם׃ ʾaveram yashav beʾerets־kenaʿan welowṭ yashav beʿarey hakikar wayeʾehal ʿad־sedom׃

¹³ וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַיהוָ֖ה מְאֹֽד׃ weʾaneshey sedom raʿiym weḥaṭaʾiym layhwah meʾod׃

Note · Genèse 13.8–13

Une concession qui ne connaît pas tout l’avenir

Abram laisse Lot choisir. Cette initiative apaise une rivalité sans garantir que chaque décision suivante sera heureuse. La proximité de Sodome introduit un risque moral distinct de la qualité des pâturages. Le récit n’autorise pas à juger la valeur d’un lieu par sa seule prospérité.

¹⁴ וַֽיהוָ֞ה אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־לֹ֣וט מֵֽעִמֹּ֔ו שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּקֹ֖ום אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה׃ wayhwah ʾamar ʾel־ʾaveram ʾaḥarey hipared־lowṭ meʿimow saʾ naʾ ʿeyneykha ureʾeh min־hamaqowm ʾasher־ʾatah sham tsafonah wanegebah waqedemah wayamah׃

¹⁵ כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עֹולָֽם׃ kiy ʾet־kal־haʾarets ʾasher־ʾatah roʾeh lekha ʾetenenah ulezareʿakha ʿad־ʿowlam׃

¹⁶ וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנֹות֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃ wesametiy ʾet־zareʿakha kaʿafar haʾarets ʾasher ׀ ʾim־yukhal ʾiysh limenowt ʾet־ʿafar haʾarets gam־zareʿakha yimaneh׃

¹⁷ ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃ qum hitehalekhe baʾarets leʾarekah uleraḥebah kiy lekha ʾetenenah׃

¹⁸ וַיֶּאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְרֹ֑ון וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃ פ wayeʾehal ʾaveram wayavoʾ wayeshev beʾeloney mamereʾ ʾasher beḥeverown wayiven־sham mizebeaḥ layhwah׃ f

Note · Genèse 13.14–18

Une promesse reçue après la séparation

Dieu invite Abram à regarder le pays et renouvelle la promesse d’une descendance. Abram bâtit un autel, mais demeure sous la tente. L’acte de foi n’efface pas la durée nécessaire à l’accomplissement. Cette parole ancienne ne peut être transférée sans examen en titre de propriété pour un conflit contemporain.